טנגו אחר

במשך שנתיים עיטרה את הבלוג של טנגו אחר תמונה מצויירת.

צבעי פסטל רכים של חום, צהוב אפור ולבן, ברקע האובליסק של בואנוס איירס ובחזית התמונה זוג רוקד טנגו. גופות הרוקדים  שלובים זה בזה, הגבר מוביל בביטחה האישה מובלת, מתרפקת, כורכת את גופה סביב זרועותיו הבוטחות של הגבר והוא מביט בה במבט עצוב שיש בו גם הרבה קשיחות.

אהבתי את התמונה הזו. מצאתי אותה באינטרנט בחיפוש בגוגול.

שנתיים התמונה הזו ליוותה את הבלוג שלי.

והנה בימים האחרונים, כאשר הייתי בגיאורגיה, נעלמה התמונה פתאום ובמקומה הופיעה כתובת אינטרנט של חברת נסיעות ותיירות ארגנטינאית. כנראה שאת התמונה מצאתי בזמנו באתר של חברת הנסיעות הזו ועתה התמונה נמחקה ורק הכתובת נשארה.

אתמול חיפשתי תמונה אחרת. התמונה שמצאתי משקפת במשהו את הלך הנפש הטנגואי שלי: מלנכוליה, ליריות, ויחד סימביוטי כמעט בין גבר לאישה. התחושה שיש לפעמים כשרוקדים טנגו. רעד הכמיהה והערגונות למשהו  חמקמק, לאיזה חיבור בין שתי נשמות שאולי ניתן להרגיש אותו רק כמה רגעים, כמו בעת ריקוד ( ולעיתים גם כשעושים אהבה עם אישה), מציאות אחרת של מוסיקה קסומה שמובילה את הרוקדים לבועה שבה אין קיום למציאות היום  יומיתת, וכל אשר קיים הוא רק אולם הריקודים, תחושת המגע בין שני אנשים, מבטים, עיניים,חיוך, ריחות גוף מעורבבים בניחוחות  של בושם ואפטר שייב,  פעימות הלבבות ומיקצב הטנגו שמסחרר את האנשים והופך אותם לרגע ליישות אחת המרחפת במעגלים,נישאת מעלה ומעלה בענן של חלום.

 ואחר כך הריקוד מסתיים והקסם  נגוז ונעלם.

עד הריקוד הבא.

ועכשיו התמונה של טנגו אחר נעלמה.....

והתמונה הכחולה שמצאתי במקומה. משהו חסר בה.

יש בה את הליריות ואת הקסם האפלולי שאני מזדהה עימו אבל היא כחולה מידי

קרה מידי

חסר לה את החושניות המיסתורית שהיה בתמונה הההיא.

אולי יש מישהו מהקוראים  שרוצה או יכול להמליץ לי על תמונה אחרת? 

טוב, בינתיים נמצאה האבידה והתמונה המקורית חוזרת לראש עמוד הבלוג שלי

אבל אני משאיר את הפוסט הזה כי יש בו כמה שורות שאני אוהב על מהות הטנגו וחוץ מזה אני ממשיך לקבל תמונות יפות של טנגו וגם אם התמונה נמצאה, מקבל בברכה תמונות נוספות