קראתי היום בעתון, שדוריוואל קאימי, הטרובדור הגדול של ברזיל, מת הלילה. חשבתי שהוא מת כבר מזמן. הפעם האחרונה שראיתי אותו היה בקרנבל של 1986. אחד מבתי הספר לסמבה בחר כנושא את ,בהייה" ועל אחת העגלות, ישב לו דוריוואל קאימי, שערו לבן כולו, והקהל הריע לו באהבה רבה כל כך...
אני כותב ומקשיב לגעגוע לערגה של קאיימי ל- SAUDADE . שומע את הים ורוצה כל כך להיות שם שוב בחופי הפלא האלה...
אין כמו דוריואל קאימי להעביר את קסם הניחוחות של ברזיל של פעם..
דוריואל קאימי שר על בהאיה משנות השלושים של המאה העשרים ועד סוף חייו . הספקתי להכיר את דוריואל קאימי אישית בתקופה שגרתי בברזיל ואני זוכר את מבע עיניו הטוב, את חיוכו, את קולו החם א לחיצת ידו החזקה.
הנה תמונה של דוריואל קאימי ליד ביתו בבהאיה בסוף חייו. אני הכרתי אותו כך ובמקום הזה.
וזהו דוריואל כשהיה מעט צעיר יותר על עטיפת אחד התקליטים שלו
בחרתי בתמונת התקליט הזה כי זה התקליט שהיה לי כל השנים, למעשה קלטת, קניתי אותה אז בביקור הראשון שלי בברזיל . בביקור האחרון שלי בברזיל ב-2005 , חיפשתי נואשות דיסקים של דוריואל קאימי ולא הצלחתי למצוא. מצאתי כמה דיסקים בביצועים מחודשים אבל לא בקולו המלטף. קול הבריטון העמוק שלו. לא בביצועים המקורים. אולי עכשיו לאחר מותו ידפיסו את הדיסק הזה שוב.
הנה אחד השירים הידועים מהתקליט הזה.. E doce morrer no mar כמה מתוק למות בים
והנה סירטון עם שיר יפפה בו אפשר לראות את קאימי כשהיה צעיר בסרט מ-1950
Nunca Mais (לא עוד)
בראשית הסרטון אומרת לו אהובתו, לדייג " איני רוצה להינשא, לא כרגע" ואז הוא שר לה עצוב על רקע גלי הים שיר פרידה ואומר:
"שוב לא אבקש, לא עוד, נונקה מאייס, פעם ביקשת בחיוך שאחזור, וחזרתי, ופעם אחרת ביקשת שוב בוכה, וגם אז חזרתי אבל, די, לא עוד, אני נפרד ממך אהובתי."
עכשיו עצמת את עיניך דוריוואל , לא עוד תשיר שירי אהבה וגעגוע NUNCA MAIS . יאמנז'ה, האורישה (האלה) של המיים המלוחים מחכה לך מחבקת בין גלי הים. הייה שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
