טנגו אחר

האישה הראשונה, מרגרט מראקיויק

ב-1997 הייתי בביקור קצר של כשבוע באיסלנד. אני זוכר את הטיול הזה כאחד הטיולים היפים שהייתי בהם ( וראיתי לא מעט מקומות בעולם בחיי)  הטבע החשוף, ללא עצים, סלעי הלבה השחורים,  הקניונים והמפלים האימתנים עם עוצמות של מיים כמוהם לא ראיתי באף מקום אחר  ( אפילו במפלי האיגואסו בדרום אמריקה אין כאלה עוצמות)  החופים האינסופים שעליהם מתנפצים גלי אוקיאנוס קר ויחד עם קצף הגלים אלפי צפורים מצווחות. הקרחונים,  הרי הגעש ,המרחבים הריקים שבהם רואים רק כבשים וסוסים איסלאנדים ומידי פעם חולף איזה רכב 4x4       ולו גלגלי  ענק  שועט  כחיית טרף בין נהרות מלאי בוץ ומפזר תימרות אבק לכל עבר.

שנה לפני שביקרנו באיסלנד הייתה בדרום האי התפרצות אדירה של הר געש.

הר געש שפרץ לו פתאום מתחת לכיפת קרח ונשא עימו אל הים  בנתיב של כמה מאות קילומטרים  נחשול לבה רותח מעורב בגושי קרח ענקים.   מאות  גושי קרח ענקים שגודלם היה כמו בתים בני כמה קומות נשארו מפוזרים בדרך במישור של חול זכוכית שחור בין ההרים והים. אני זוכר את המראה הזה של גושי הקרח שנמסו אט אט  במשך זמן כה רב, תחת שמש הצפון החיוורת, כאחד ממראות הטבע המוזרים והנשגבים שראיתי מימי.

כיוון שאני אוהב היסטוריה קניתי באחת מחנויות הספרים הבודדות של רקאייויק ספר באנגלית על ההיסטוריה של איסלאנד...ושם בספר, נתקלתי בפרשייה היסטורית שהציתה את דמיוני.... הסיפור על "הפשיטה הטורקית."

ב-1627 היו באיסלנד כ-60000 תושבים ( גם היום יש פחות מ-300000 ) . איסלנד, בשנים ההן הייתה מקום שכוח אל , סוף העולם ממש,  שבו חיו אנשים בתנאים איומים של קור ורוחות. מה ידעו האיכרים והדייגים האיסלנדים באותו זמן, על מה שקורה מעבר לגלי האוקיאנוס?  בלילות החורף הקרים, הארוכים כל כך הם היו מתכנסים סביב אח בוערת ומספרים את הסאגות האיסלנדיות. השירים האפיםעל מסעות הויקנגים שסיפרו  בלשון נשגבת על  הגיבוריםשל פעם. כשהויקינגים  נטילו את אימתם על  אירופה והגיעו עד לנהר הוולגה במזרח ואפילו לים הכספי, וגם את מרחבי הים התיכון הם תרו. הרחק במערב, היו סיפורים על גרנלנד המכוסה קרח תמיד, שפעם היה אפשר לגור בה אבל דורות רבים כבר אף אחד לא מפליג לשם ( התושבים הנורדים של גרנלנד שהגיעו לאי במאה התשיעית נטשו אותו החל מהמאה החמש עשרה, בגלל שינויים באקלים הגלובלי),  ומעבר לגרנלנד.... ארץ וינלנד המסתורית שהיום אנו יודעים שהיא נמצאת בניו פאונלדנד בקנדה....

יום אחד ב-1627  הגיעו   על גלי הסערות, פיראטים אימתנים, דוברים שפה לא מובנת, שהתקיפו את האיים  במערב איסלנד, איי וסטמן,  שרפו את הכפרים.  הרסו עד היסוד את  הכל . תושבי  אחדהכפרים  התחבאו כולם במערה בהרים, אבל הפיראטים הגיעו גם לשם והוציאו את האנשים המפוחדים. הרגו את הזקנים ולקחו את כל השאר אל הספינות ,  ספינות מוזרות שאיש לא ראה כמותן מעולם . 242  שבויים לקחו עימם הפיראטים מאלג'יר,  עימם הפליגו הרחק הרחק דרומה, שבועות רבים, אל מקומות שהשמיים בהם תמיד כחולים ועצי דקל ירוקים מעטרים את האופק.  שם בשווקי העבדים של צפון אפריקה נמכרו הגברים לעבדות והנשים חולקו בין ההרמונות השונים.

 שוק העבדים במזרח, תמונה של ז'אן לאון ג'רום 1824-1904

עשר שנים מאוחר יותר, הצליחו שליחים מטעם  מלך דנמרק כריסטיין ה-4 (  דנמרק שלטה אז באיסלנד) לקנות את חירותם של 37 עבדים ושפחות שנלקחו בשבי ב"פשיטה הטורקית" ההיא .  האנשים  האלה , מוכי ייאוש ושבורי גוף הגיעו אחרי מסע תלאות מפרך לקופנהגן.  בין השבויים המשוחררים הייתה אישה אחת. אישה יפה שהייתה כבר בת כמעט ארבעים . גורייר סימונדוטר שמה.

פעם בעידן אחר היא הייתה אישה נשואה והיו לה כמה ילדים....  מה עלה בגורלה באותן עשר שנים, בצפון אפריקה? האם שפר גורלה והייתה שפחה של אדון מוסלמי  רחום ואולי עברו עליה השנים האלה בסבל רב באיזה בית זונות באלגי'ר?  איש  לא יודע. הכרוניקות ההיסטוריות שמתייחסות לפרשה לא מרבות בפרטים. אבל הן מציינות , שהשבויים האחרים התרחקו ממנה, קראו לה  ה"זונה" . 

אחרי עשר שנים במחוזות האיסלאם, השבויים שכחו את עיקרי הדוקטרינה הנוצרית ( אם בכלל ידעו משהו כאשר חיו  בכפרים הנידחים ההם באיים הנשכחים שבמערב איסלנד...) ולכן מינו להם הרשויות, בטרם יחזרו לאיסלנד, מורה, הליגרימור פטרוסון שמו,  שהיה סטודנט צעיר ומבריק לתיאולוגיה מאיסלנד ושבאותו זמן היה כבן  עשרים וארבע שנים.

הליגרימור וגורייר התאהבו למרות הבדל של שש עשרה שנים שהיה ביניהם. גורייר נכנסה להריון.

איזה פוטנציאל דרמטי יש בספור ההוא: הסטודנט התמים לתיאולוגיה שראשו כל היום בטקסים החמורים

והאישה היפה הבשלה, שלמדה בהרמונות המזרח לא מעט גינונים חושנים....

אבל גורייר הייתה אישה נשואה. איש לא ידע עם בעלה עדיין חי... רק כאשר חזרו השבויים לאיסלנד, נודע לה שבעלה מת והיא יכלה להתחתן עם הליגרמור, שבינתיים ולמרות התנהגותו הבלתי נאותה, הוא מונה לכומר, אבל כיוון שהוא מעל באימון ושכב עם השבוייה, הוא נשלח לכפר נידח אחר לכפר סאאורבאר הרחק הרחק בצפון מערב האי..

                                               הכנסיה  ( המודרנית) בכפר סאורבאר באיסלנד

ושם בכפר ההוא, חיבר גורייר את מזמורי התפילה החשובים ביותר באיסלאנד. המזמורים שחיבר במאה השבע עשרה, נחשבים לאחת הפסגות של השירה האיסלאנדית ועד היום, במיוחד בחג הפסחא, שרים אותם בכל כנסייה.