את הטקסט הזה כתבתי לפני שנה...
ואני מעלה אותו שוב לכבוד הסתיו, ולכבוד החצבים שגם השנה, כמו כל שנים, פורחים מחדש....
נסענו לירושלים, בערב ראש השנה, אני וילדי, בכביש מספר שש. והחצבים עמדו שם, מאות ואלפי חצבים, מישהו שתל את הפקעות שלהם כנראה, כאשר הכביש נסלל. בסתיו מקשטים את הכביש, שורות של חצבים ובסוף האביב פורחות שם אלפי חוטמיות זיפניות ( זה השם המעצבן כל כך שנתנו הבוטנאים לורד הקציר הורוד) שגם אותן מישהו שתל כנראה.
גם בשנה שעברה, בראש השנה נסענו לירושלים, לארוחת החג, ואז היינו בהרכב משפחתי אחר.והשעה הייתה אותה שעת ערב מיוחדת שבה הגבעות נצבעות בצבע פסטל רך והשמיים צלולים כל כך...
שאלתי את ילדי: " אתם יודעים למה החצב פורח בסתיו, למה דווקא אז כשכל כך יבש, דווקא בזמן הזה שהוא לכאורה הוא הכי פחות מתאים, כי אין מיים כמעט, למה דווקא אז הוא פורח?"
וילדי צחקו, כי בשנה שעברה שאלתי אותם אותה שאלה וכבר שכחתי ששאלתי, והם זכרו למה והסבירו לי.
כי בסוף הקייץ אין מיים ואין כלום אבל בשביל החצב, שפורח בתנאים קשים כל כך, ולכאורה אין לו סיכוי לשרוד , דווקא אז זה הזמן הכי מתאים, כי בזמן הזה, אין לו מתחרים לחצב. כמעט כל הפרחים האחרים, בוחרים את החורף או את האביב כדי לפרוח בהם ואלו בעונה הזו, בסוף הקייץ, רק החצב נמצא שם בפריחתו ולכן מובטח לו שכל החרקים יבואו אליו......
אבל השנה כשהסתכלתי על החצבים, הרגשתי שהם משרים עלי עגמומיות.
שורות שורות הם עמדו שם, זקופים, נוצצים פה ושם בנקודות פריחה לבנות, הלומי אבק. רק עתה הם פרחו וכבר הם קומלים. מסביב להם הכל יבש, קודר, והשמיים עכורים והכל מסביב, עייף, מעולף, חסר אנרגיות חיים וחשבתי על החצבים האלה, כל השנה קבורים באדמה. כשהם מנסים לצאת, המאבק שלהם להבקיע דרך אל האור, קשה כל כך, לא סתם שם הפרח "חצב". האדמה קשה כל כך בסוף הקייץ, והם צריכים להאבק, לחצוב את דרכם דרך האדמה שאינה נענית להם, ואז כשהם יוצאים סוף סוף אל פני אדמה, הם מגדלים עליה עלים מרים כלענה שאף אחד לא יכול לאכול אותם, ומה שהכי עצוב, בסתר ליבם הם יודעים, שהחרקים שבאים אליהם, לא עושים זאת מאהבה או מסקרנות, אלא רק בגלל שאין להם כל ברירה אחרת. כי אין פרחים אחרים בסביבה.
נכון, בחורף ובאביב התחרות קשה יותר. אבל הנוף מסביב יפה כל כך והכל בוהק ונוצץ ומלא יופי והוד והשמיים מחייכים לכל עבר והכל מתרונן משמחה.ממש תפאורה מתאימה לרגשות לירים עמוקים ואז, כאשר נוחת פתאום על הפרח חרק, הפרח יודע שהחרק עשה זאת מבחירה. כי החרק בחר בו בגלל יופיו או מתק ריחו והפרח יודע שהחרק בא מאהבה.
איזה מזל שהקייץ כבר נגמר
והחורף הקדים לבוא השנה
ואצלי בלב כבר חופן של כלניות
ולמרות שהחורף רק בתחילתו
התחושה שלי היא שכבר הגיע אביב
והחצבים
גם השנה ויותר מתמיד
הם עומדים שם עצובים
בין ענני האבק האפורים
בתוך הנוף הדהוי של חייהם
ומנסים לשכנע את עצמם
שהחרק ההוא הנואש שנחת על עלי הכותרת שלהם,
עשה זאת מאהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
