לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

טנגו אחר


כמו הטנגו לעיתים מלנכולי לעיתים נוסטלגי לעיתים מקטר לעיתים פאתטי לעיתים פואטי תמיד חושני והרבה ארוטי . כמו הטנגו הלב נכמר למשהו לא ברור מול חוסר התכלית של החיים ובינתיים מתקדמים בצעדי ריקוד חסרי תכלית אך חושנים, כותבים ספורים ונזכרים בטיפות של חיים שהיו
כינוי: 

מין: זכר

Google:  dan dan







מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הלוואי ותלך לך ביופי... האישה שאיתי.. יום עצוב


 

הלוואי ותלך לך ביופי... שיר אהבה קורע לב.. עצוב כל כך (זהו הלינק לשיר  ובסוף הפוסט התרגום)

 

יום  עצוב כל כך בחיי... וגם בחייה....אני יודע שאני צריך לכתוב משהו.. לכתוב לעצמי.. לכתוב לה.. ואיני מסוגל.... כתבתי דברים בעבר עליה.. (לא פירסמתי כאן  בקפה)  האישה שהייתה רעייתי, אישתי, אם ילדי.. במשך תשע עשרה שנים, כמעט עשרים.

היום בבוקר.. אחרי שהייתי "פרוד" וחייתי שנתיים לבד.. נפרדנו רשמית, גט ברבנות.... יום קשה.. מלא מתחים.. ואחר כך שתינו קפה ביחד, רגעים של קירבה ועצב וגם שוב ריב... כמו תמיד...

איני מסוגל לכתוב על מה שקרה היום.. על מה שקרה לי ,לנו, בכלל בחיים. איך חיים משותפים של שנים רבות כל כך.. משפחה. חלומות שהיו.. תכניות.... זכרונות.. כל כך הרבה חוויות יפות. אהבה שהייתה כה גדולה... אישה טובה כל כך... שעזבה את מולדתה והלכה אחרי אל ארץ לא זרועה.... אל המדינה המטורפת שלנו.. בחרה לקשור את גורלה אלי.. לאיש מסובך כל כך...

 

ועכשיו הכל נגמר... ואני כל כך  עצוב..

והיא עצובה עוד יותר.. ממאנת עדיין לקבל.. להפנים.. עולמה התמוטט ... פעם הייתה משפחה... מעמד... בעל.. מסגרת חיים ועכשיו?

איך מתחילים הכל מחדש?

לפני כשנתיים לילה אחד... כמה חדשים לפני שעזבתי את הבית, ברגע של קירבה נדיר, של עצב משותף, היא  השמיעה  לי את השיר העצוב כל כך הזה... שיר אהבה וגעגוע בספרדית, שיר קורע לב מרסק... איני מכיר שיר אהבה עצוב יותר...שרה אותו אחת מהזמרות הגדולות בדרום אמריקה... צ'אבלה וארגס... זמרת ממכסיקו... הגירסה הזו הוקלטה לפני כמה שנים ואז היא הייתה בת שמונים.. איני יודע אם היא עדיין בין החיים היום..

השיר במקורו נכתב כשיר שגבר שר לאהובה שעזבה אותו... אבל כשאני שומע את צ'אבלה וארגס... אני שומע את אישתי לשעבר ( גרושתי מהיום) ... שאהבתי כל כך ובאיזה שהוא מקום, עדיין אוהב, שומע אותו ומרגיש כאלו היא זאת ששרה לי אותו, מקוננת על אהבתנו שנגמרה.. על האהבה שהייתה ביננו,  ושוב לא תשוב תהיות לעולם....

ובו בעת.. גם אני ... קורא את המילים..  מנסה לתרגם אותם.. עיני דומעות ואני מרגיש שגם אני הייתי יכול לשיר את אותן מילים ממש..

קשה לי לכתוב.. אני  שיודע בדרך כלל לרקוד במילים,  קפוא במקומי, משותק... לא יודע מה לכתוב...

השיר הזה מדבר  הלילה במקומי...

 

השיר המקורי נכתב כשיר געגוע של גבר שאהובתו עזבה אותו.

במקרה שלנו... אני הוא שעזבתי.. אני הוא שהחליט לפרק את המשפחה... לנתץ את החלומות...לסיים את הכל... ולכן... למרות שהשיר במקורו כתוב בלשון זכר ( אל האישה) בחרתי לתרגם אותו בלשון נקבה. ( כשיר שאישה שרה אל הגבר שעזב אותה) ..למרות שאני מזדהה עם שורות רבות בשיר.. עדיין... אני חושב שהמצב שהוא מתאר ,  מתאים יותר למה שהיא מרגישה היום או אם לא היום, לפני שנתיים,  בעת שהיא  הראתה לי את השיר...ואני שמעתי אותו לראשונה.

 

 

 

  

Ojalá que te vaya bonito

 

Ojalá que te vaya bonito
ojalá que se acaben tu penas
que te digan que yo ya no existo
que conozcas personas más buenas
que te den lo que no pude darte
aunque yo te haya dado de todo
nunca más volveré a molestarte
te adore te perdí ya ni modo

Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas

Ojalá que mi amor no te duela
y te olvides de mi para siempre
que se llenen de sangre tus venas
y conozcas una vida de suerte

Yo no se si tu ausencia me mate
aunque tengo mi pecho de acero
pero nadie me llame cobarde
sin saber hasta donde la quiero

Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas

 

 

הלוואי שתלך לך ביופי

 

הלוואי שתלך לך  ביופי

הלוואי שתיגמר סאת כאבייך

שיגידו לך שאני כבר לא קיימת

שתכיר אנשים טובים יותר

אנשים שיתנו לך את שאני

לא יכולתי לתת

ואני... אני לך

נתתי הכל!

 

לא אטריד אותך יותר, אל תדאג...

הערצתי אותך כל כך

אך אני אותך איבדתי

ואין דרך להשיב.

 

כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר

עמוק עמוק בתוך נפשי

כה הרבה אורות השארת דלוקים

ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...

 

 הלוואי שאהבתי לך לא תכאב.

אני יודעת, אותי תשכח לתמיד

ואתה.. חיש מהר עורקיך ימלאו שוב בדם

ותכיר חיים רבי אושר אחרים...

 

איני יודעת איך ארגיש בלעדיך.

ואולי אפילו אמות

אם כי חזה לי עשוי מפלדה

ולי אף אחד מוגת לב לא יקרא לי

אף אחד אינו יודע עד כמה אהבתי אותך...

 

כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר

עמוק עמוק בתוך נפשי

כה הרבה אורות השארת דלוקים

ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...

 

הלוואי שתלך  לך בהרבה יופי ....

 

עצוב... עצוב כל כך....

האם אפשר היה אחרת?   איני יודע.. אבל היום נפל הפור.. יצאנו לדרך חדשה....

נכתב על ידי , 17/6/2009 23:38   בקטגוריות מוסיקה, מחשבות, אהבה ויחסים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורנה ב-23/4/2013 01:52
 



פבלו נרודה מקריא שירי אהבה על רקע הבית שלו באיסלה נגרה


אתמול, נסחפתי לי בזכרונות, בגעגועים לצ'ילה..

 

הנה לינק לסרטון שבו אפשר לשמוע את פבלו נרודה על רקע ביתו היפה באיסלה נגרה על שפת האוקיאנוס השקט 

 

נזכרתי כיצד שמעתי לראשונה את שיריו של פבלו נרודה, בהפגנת פועלים בעיר ולפראיזו, אנשים קשה יום עם כובעי מצחיה כאלה, כמו פעם, בסרטים של שנות השלושים, הקשיבו דוממים ועיניהם דומעות לאיש עם שפם גדול ששערותיו ארוכות, שדיקלם בקול בס עמוק, שיר של פבלו נרודה. באותם ימים היה בצ'ילה משטר צבאי אכזר. אי אפשר היה לנאום כנגד השלטון למחות, לצאת בביקורת. אבל פבלו נרודה היה משהו אחר. את פבלו נרודה כולם אהבו. גם אנשי הימין אהבו את פבלו נרודה. פבלו נרודה היה המשורר הלאומי. זוכה פרס נובל לספרות. וכל אחד בצ'ילה, גם אנשי הימין, שתיעבו את דעותיו הפוליטיות השמאליות של נרודה, גם הם, ברגע מסויים  בחייהם ,הרגישו רטט של אהבה לאישה. ואז באותו רגע לירי , רומנטי, בחרו  גם הם,  להקריא לאהובתיהן משירי האהבה של נרודה.

 

את הספר "עשרים שירי אהבה ושיר אחד של ייאוש", כתב נרודה בגיל עשרים. זהו ספר השירים שנמכר בהכי הרבה עותקים במאה הקודמת. ספק אם יהיה ספר שירים אחר שיימכר כה הרבה. במאה שלנו כבר לא קוראים שירים. במאה שלנו גם קוראים בכלל, הרבה פחות.

 

הנה פבלו נרודה מקריא בקולו העמוק שני שירים מהספר הזה. וזאת על רקע הבית המופלא שהיה לו בסוף ימיו ליד העיירה Isla Negra שנמצאת לא רחוק מולפראיזו, עיר הנמל הגדולה של צ'ילה שנראית קצת כמו סן פרנסיסקו.

 

פבלו נרודה היה קומוניסט aאהב את החיים הטובים.  הפופולריות הרבה של שיריו , הפכה אותו לאיש עשיר לנרודה היו שלושה בתים בצ'ילה, אחד בעיר הבירה סנטיאגו, השני בעיר הנמל וולפראיזו, שהייתה העיר האהובה עליו, ואת הבית השלישי הוא הקים בכפר קטן לא רחוק מוולפראיזו ממש ת על שפת האוקיאנוס השקט . מעל הגלים.  הבית המיוחד הזה היה בית חלומות והוא מילא אות באוספי הקונכיות שלו, באוספים של נשות  עץ של אוניות (יש כנראה מילה מיוחדת בשפת יורדי הים, לפסלי הנשים האלה שנמצאות בחרטומן של הספינות של פעם, מגינות על הספינה ומכוונות אותה במבטן) . הבית באיסלה נגרה ביית מעץ שנראה כמו ספינה מאורכת. חדר השינה ניצב באלכסון מול האוקיאנוס צופה אל הגלים. האישה שאיתו, מתילדה, אישתו האחרונה, נראית לרגע בסרט. לפני כמה זמן, נחשף בצ'ילה, עוד סיפור ממעלליו של נרודה, שהיה תמיד אוהב נשים ולא ידע אף פעם די, כי מסתבר שבתקופה הזו בסוף חייו, התגורר נרודה בבית הזה עם שתי נשים, עם מתילדה ועם אחיינתה הצעירה, וכל אותה תקופה קיימו נרודה והאחיינית יחסי אהבים עד שמתילדה גילתה וזרקה את אחייניתה מהביית.

 

פבלו נרודה מת מהתקף לב, כעשרה ימים לאחר ההפיכה הצבאית בצ'ילה      ב-11 לספטמבר 1973. כמה ימים לאחר ההפיכה, פשטו אנשי הצבא על הבית האחר שהיה לו בעיר ולפראיזו, שברו את הרהיטים, הפכו את נירותיו וניתצו את אוסף הקונכיות שלו. כמה ימים לאחר החוויה הקשה הזו, מת פבלו נרודה משברון לב. מת מצער על גורלה של צ'ילה, מולדתו האהובה.

 

הבית באיסלה נגרה הוא היום מוזיאון לאומי.

 

הנה התרגום של שני השירים שפבלו נרודה מקריא:

 הראשון, פואמה 15, בתרגומה של טל ניצן קרן

 

אני מניח שיש בנמצא גם תרגום של טל ניצן קרן או מישהו אחר,  לשיר השני, פואמה 20, אך ספר השירים שהיא תרגמה, אינו תחת ידי  ולכן בבוקר שבת זה, תרגמתי אותו ( פחות טוב כמובן) בעצמי.  

 

 

 אני אוהב כשאת שותקת 

 

אני אוהב כשאת שותקת כי את כמו נעדרת אז,

אותי את שומעת ממרחק וקולי בך לא יגע.

נדמה כאילו עיניך התעופפו ממך והלאה

נדמה כאלו הנשיקה לעולם את פיך חתמה . 

 כי כל הדברים אֶת נפשי מלאים את

 מן הדברים נגלית בהם נפשי גלומה,

פרפר החלומות, את דומה לנפשי,

 ולמלה "מלנכוליה" את דומה.    

 אני אוהב כשאת שותקת והנך כמו רחוקה

והנך כמו פרפר המתלונן בהמיה שאננה

את קולי את שומעת ממרחק

והוא בך לא נוגע

בשתיקתך לשתוק הרשי לי נא.  

והרשי לי לדבר אליך בשתיקתך

 הַבּהִירה כמו מנורה ופשוטה כמו טבעת.

את כמו הלילה שותק ומְכָּכֶב, שותקת את שתיקת הכוכב

כה פשוטה ולא נוגעת.   

 אני אוהב כשאת שותקת כי את כמו נעדרת

וכה רחוקה ועצובה כאלו מתה הנך;

אז די במילה אחת, די בחיוך אחד

ואני עולץ אני עולץ כי אין זה כך.

                   

 הייתי יכול לכתוב את המשפטים הכי עצובים בלילה הזה

הייתי יכול לכתוב את המשפטים הכי עצובים בלילה הזה

לכתוב למשל " הלילה זרוע כוכבים

ומנצנצים, כחולים, גרמי השמיים, שם במרחק. 

ורוח הלילה מתערסלת לה בשמיים ושרה.. "

 

הייתי יכול לכתוב את המשפטים הכי עצובים בלילה הזה

אני רציתי אותה, ולפעמים, גם היא רצתה אותי. 

 

בלילות כמו הלילה הזה  היא הייתה בזרועותי

והרעפתי עליה כה הרבה נשיקות תחת השמיים שלא נגמרים .

 

היא רצתה אותי, ולפעמים גם אני רציתי אותה.

איך אפשר היה לא לאהוב את עיניה הגדולות  כל כך?

 

 הייתי יכול לכתוב את המשפטים הכי עצובים בלילה הזה.

לחשוב שהיא כבר לא שלי, להרגיש שאיבדתיה .

 

לשמוע את הלילה  הנשגב , אינסופי כל כך, כה שחור, בלעדיה

ומשפטי השיר, נופלים להם בקול עמום על רצפת הנשמה

כאלו היו היו אגלי טל על עשבים.

 

מה זה חשוב, שאהבתנו, לא הצלחתי לשמור אותה.

הלילה זרוע כוכבים והיא אינה איתי. 

 

זה הכל.

במרחק,  באיזה מקום, מישהו שר, שם במרחק,

והנפש שלי מיוסרת כל כך, על  שאותה איבדתי. 

איך זה שמבטי, כדי להתקרב אליה, עדיין  מחפש אותה כל כך?

ליבי מגשש אבוד, והיא אינה איתי. 

 

הלילה הזה, אותו לילה,   מאבק את העצים בלובן ירח.

אנחנו, מי שאנו היום,  אנחנו היינו לאחרים. 

 

זה ברור, איני רוצה בה עוד, אבל כשרציתי אז, כשרציתי אותה!

הקול שלי ביקש אז נואשות  להינשא על כנפי הרוח

כדי שהיא תישמע אותי, כדי שאגע בה באוזנה.

 

 ומצד שני, אולי אולי, כמו פעם, נשיקותי,קולה, גופה הבוהק,  עיניה... 

 

איני רוצה בה עוד, אבל לעיתים, אני רוצה בה עדיין

כה קצרה היא האהבה, והשיכחה, גדולה כל כך...

 

 כיוון שבלילות כמו הלילה הזה, היא הייתה בזרועותי,

נפשי, מיוסרת כל כך , על שאותה איבדתי.

 

שיהיה זה הכאב האחרון שייגרם לי בגינה

והמשפטים האלה, יהיו  האחרונים שאכתוב בשבילה...

 

 

והנה שוב הלינק לסרטון של פבלו נרודה מקריא משיריו

 

 

 

נכתב על ידי , 9/8/2008 12:32   בקטגוריות צ'ילה, מחשבות, אהבה ויחסים, היא  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וליאנה ב-24/8/2008 11:05
 



The story of my life - בלי מילים


 

 ( 1866-1925)  Gymnopedia No 1 -   Erik Satie

 אחד הקטעים המוסיקלים ואחד המלחינים שאני הכי אוהב....
 
והסרטון המצורף? - ממש The story of my life  . זה מה שהרגשתי כשראיתי את הסרטון הקסום הזה....


http://es.youtube.com/watch?v=Al5U1WJ48rM

נכתב על ידי , 1/8/2008 12:15   בקטגוריות מוסיקה, אהבה ויחסים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נעמה בסגול ב-7/8/2008 19:26
 




דפים:  
27,246
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטנגו אחר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טנגו אחר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)