טנגו אחר

מזמן לא כתבתי בבלוג

קרו כל מיני דברים בחיים שלי

וכשכתבתי, אם כתבתי, זה היה במקומות אחרים

אבל אני עוד אחזור לכתוב פה. מבטיח!

אז כדי להזכיר לכם שאני קיים איפשהוא בעולם האמיתי שמעבר לוירטואליות

הנה סרטון נפלא של מקצב טנגו שמח וקופצני

מקצב המילונגה

מי אמר שהטנגו תמיד עצוב ומלנכולי?

להסתכל על הסרטון, לקבל הרבה מצב רוח טוב, ולהתחיל לרקוד

פעם כתבתי פוסט ארוך על מועדוני הטנגו הפופולרים של בואנוס איירס, המילונגות.

קראתי היום שוב, וראיתי שהזכרתי את מקצב המילונגה המהיר יותר, אבל בסרטונים שהבאתי היו רק ריקודים של המקצב הרגיל של הטנגו ולא היה אף ריקוד מילונגה.

אז הנה, זהו ריקוד המילונגה המהיר, השמח, העליז , הקופצני, שעושה הרבה מצב רוח טוב.

הסרטון שאני מביא כאן, הוא של אחת ממנגינות המילונגה הכי ידועות ואהובות, אם לא האהובה מכולם

 Taquito Militar ( מקצב צבאי)    וחיבר אותה     Mariano Mores

אחד המלחינים הגדולים של הטנגו, הוא עדיין חי, בן כ-90 ומופיע עם התזמורת שלו עם  המון אנרגיות של שמחה, גינג'י אמיתי..( הופעת הפרידה שלו הייתה בדצמבר האחרון).

בסרטון שהוא חלק מסרט עלילתי  מ-1952, רואים אותו כשהיה צעיר, מלהיב משמחה מוסיקאים ורקדנים בפרץ ספונטני של עליצות, כאלו מחבר באותו רגע ממש את המילונגה...

מי אמר שטנגו תמיד מלנכולי.?....

הנה הסירטון.... ( האתר לא מרשה להדביק אותו לבלוג ואפשר להיכנס רק בלינק)

.בשניות הראשונות יש קצת דיבורים אבל חיש מהר כולם מתחילים לקפץ.....

Taquito Militar -   Mariano Mores

ואם כבר הזכרנו את מריאנו מורס.... הנה, כך הוא נראה ממש היום, בשידור אינטרנטי מביתו

לפני כמה חדשים, באוקטובר 2007 מנגן את אחת מהמנגינות הידועות ביותר שלו.

  מראינו מורס מנגן את השיר Uno ממש נפלא

ואם רוצים לשמוע את השיר הנהדר הזה  - אולי שיר הטנגו הכי אהוב בארגנטינה -  בגלל המנגינה , כי היא מקסימה, לא בטוח שבגלל המילים כי הן עצובות נורא.

הנה השיר, בביצוע הכי יפה שלו ( לדעתי) וגם המילים בספרדית שאותן תרגמתי לעברית

UNO טנגו האהבה הכי יפה והכי עצוב

עידן התזמורות הגדולות של הטנגו חלף. כמו תזמורות הביג בנד של הג'ז. תקופת הזוהר של תזמורות הטנגו הייתה בשנות הארבעים והחמישים. אז היו האנשים רוקדים טנגו. לא הייתה אז  מוסיקה אחרת שיכלה להתחרות בטנגו.

בימי ראשון היו האנשים הולכים למועדוני הטנגו ורוקדים. כמו בעידן הסווינג בארה"ב, באותה תקופה, היו כמה תזמורות גדולות  ידועות  אותן ניהלו מוסיקאים יוצאי דופן. כל אחד וסגנונו היחודי.

עשרות תזמורות היו אז בבואנוס איירס.  תזמורת טנגו קלאסית: שלושה עד חמישה בנדיונים, חמישה עד שישה כלי קשת, כינורות וקונטרבאס, ופסנתר. כמה עוצמה יש במבט על כמה נגני בנדוניון שמנגנים יחדיו בתנועות קצובות.

השמות הגדולים של אז: אניבאל טרוליו, אוסוואלדו פוגלייזה, פרנסיסקו קנארו והגדולים מכולם קרלוס דיסארלי, המוצרט של הטנגו ( שלו יוקדש בקרוב פוסט נפרד כי אותו אני הכי אוהב) והמלך הפופולרי , חואן דאריינזו, מלך המקצב

עם הקצב המטריף שלו, הפרצוף הקומי עם האף הארוך כל כך, עם החיוך החכם הממזרי. גם היום עשרות שנים אחרי מותו עדיין מסעירות מנגינות הטנגו שהוא הקליט אבל כדי להבין את העוצמה שלו , כדי להבין איך הצליח להוציא ממש לחלוב את המוסיקה מהנגנים צריך לראות אותו.....

הנה הוא בסרט של יו טיוב. יש עשרות קטעים שלו שאפשר למצוא באתר, ביניהן הקלטות ידועות כמו הגירסה הפופולרית ביותר של ה"לה קומפריסטה "אבל אני בחרתי בקטע פחות ידוע, כיוון ששם אפשר ממש לראות אותו מנצח על הנגנים כרודן חייכני וקופץ ואפשר לראות את המבט הממזרי שלו בעיניים, ואיך הוא רוקד מתערסל . בתנועות ידיים דרמטיות, בהעוויות שפתיו, באפו שממש מריח את המוסיקה, ברגליו. וכך הוא מרחף וקופץ בתנועותיו נכנס לתוך הטנגו ממש

הנה הוא חואן דאריינזו, מלך המקצב...( לינק ליו טיוב)

והנה הגירסה שלו למנגינה הידועה ביותר של הטנגו לה קומפרסיטה עם תמונות של בואנוס איירס ברקע ( לינק ליו טיוב)

Juan D'Arienzo -  El  Rey del Compas 

במשך שנתיים עיטרה את הבלוג של טנגו אחר תמונה מצויירת.

צבעי פסטל רכים של חום, צהוב אפור ולבן, ברקע האובליסק של בואנוס איירס ובחזית התמונה זוג רוקד טנגו. גופות הרוקדים  שלובים זה בזה, הגבר מוביל בביטחה האישה מובלת, מתרפקת, כורכת את גופה סביב זרועותיו הבוטחות של הגבר והוא מביט בה במבט עצוב שיש בו גם הרבה קשיחות.

אהבתי את התמונה הזו. מצאתי אותה באינטרנט בחיפוש בגוגול.

שנתיים התמונה הזו ליוותה את הבלוג שלי.

והנה בימים האחרונים, כאשר הייתי בגיאורגיה, נעלמה התמונה פתאום ובמקומה הופיעה כתובת אינטרנט של חברת נסיעות ותיירות ארגנטינאית. כנראה שאת התמונה מצאתי בזמנו באתר של חברת הנסיעות הזו ועתה התמונה נמחקה ורק הכתובת נשארה.

אתמול חיפשתי תמונה אחרת. התמונה שמצאתי משקפת במשהו את הלך הנפש הטנגואי שלי: מלנכוליה, ליריות, ויחד סימביוטי כמעט בין גבר לאישה. התחושה שיש לפעמים כשרוקדים טנגו. רעד הכמיהה והערגונות למשהו  חמקמק, לאיזה חיבור בין שתי נשמות שאולי ניתן להרגיש אותו רק כמה רגעים, כמו בעת ריקוד ( ולעיתים גם כשעושים אהבה עם אישה), מציאות אחרת של מוסיקה קסומה שמובילה את הרוקדים לבועה שבה אין קיום למציאות היום  יומיתת, וכל אשר קיים הוא רק אולם הריקודים, תחושת המגע בין שני אנשים, מבטים, עיניים,חיוך, ריחות גוף מעורבבים בניחוחות  של בושם ואפטר שייב,  פעימות הלבבות ומיקצב הטנגו שמסחרר את האנשים והופך אותם לרגע ליישות אחת המרחפת במעגלים,נישאת מעלה ומעלה בענן של חלום.

 ואחר כך הריקוד מסתיים והקסם  נגוז ונעלם.

עד הריקוד הבא.

ועכשיו התמונה של טנגו אחר נעלמה.....

והתמונה הכחולה שמצאתי במקומה. משהו חסר בה.

יש בה את הליריות ואת הקסם האפלולי שאני מזדהה עימו אבל היא כחולה מידי

קרה מידי

חסר לה את החושניות המיסתורית שהיה בתמונה הההיא.

אולי יש מישהו מהקוראים  שרוצה או יכול להמליץ לי על תמונה אחרת? 

טוב, בינתיים נמצאה האבידה והתמונה המקורית חוזרת לראש עמוד הבלוג שלי

אבל אני משאיר את הפוסט הזה כי יש בו כמה שורות שאני אוהב על מהות הטנגו וחוץ מזה אני ממשיך לקבל תמונות יפות של טנגו וגם אם התמונה נמצאה, מקבל בברכה תמונות נוספות