לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

טנגו אחר


כמו הטנגו לעיתים מלנכולי לעיתים נוסטלגי לעיתים מקטר לעיתים פאתטי לעיתים פואטי תמיד חושני והרבה ארוטי . כמו הטנגו הלב נכמר למשהו לא ברור מול חוסר התכלית של החיים ובינתיים מתקדמים בצעדי ריקוד חסרי תכלית אך חושנים, כותבים ספורים ונזכרים בטיפות של חיים שהיו
כינוי: 

מין: זכר

Google:  dan dan







מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ציקו בוארקה המדהים, Fado tropical וגם ספור אישי , כמה מילים על אהבת חיי הברזילאית


 

לפני כמה זמן קראתי פה בלוג של מישהי, שבו היא מספרת על הערצתה ללאונרד כהן... המשורר המדהים, המוסיקאי, והיא אומרת שם, "שאם  רק הייתה יכולה.... הייתה רוצה להתאהב בו ממש.... "

 

אני אוהב מאוד את לאונרד כהן, אבל אני חושב שאם הייתי אישה, מושא הפנטסיות שלי , הגבר המדהים בעיני, לא היה לאונרד כהן אלא צ'יקו בוארקה, הטרובדור הגדול של ברזיל. משורר מוסיקאי ואינטלקטואל  בעל שיעור קומה. כדי להסביר את מקומו בתרבות הפופולרית של ברזיל  אולי אפשר להגדיר אותו כמישהו שהוא תערובת של בוב דילן ופול מקרטני ביחד....

 

אביו של צ'קו בוארקה, היה  גדול הבלשנים של ברזיל, במשך שנים היה ראש האקדמיה לשפה וכתב את המילון המונומנטלי של השפה הפורטוגזית הברזילאית, משהו כמו אבן שושן שלנו..

צ'קו בוארקה הוא אינטלקטואל, כתב מאמרים, ספרים, מחזות,  חיבר שירים עם מסר עמוק, ויחד עם זאת, הוא גם אחד מכוכבי הזמר הפופולרי בברזיל...  כשהוא מופיע בקונצרטים בפני קהל  הוא ממלא  איצטדיונים. שירים רבים שכתב, הם נכסי צאן ברזל של הזמר הפופולרי בברזיל והם מוכרים בכל העולם. ציקו בוארקה כותב את שיריו וגם מבצע אותם בעצמו (  אחד משיריו הידועים למשל הוא  O que sera que sera) .

 

צ'יקו בוארקה הוא גם גבר נאה וכריזמטי, עם חיוך כובש ועיניים ירוקות אפורות מדהימות....

 

 

 

היום הוא כבר בשנות השישים שלו , ולפני כעשרים וחמש שנה,  זכיתי להכירו אישית ואפילו להתיידד עימו.

 

בתקופה שטיילתי בברזיל, היה לי ספור אהבה עם אישה ברזילאית.  מריה קנדידה דה מלו קפיסטראנו,  זה השם שלה. האישה שהייתה  האהבה הגדולה של חיי..... כמעט שנתיים היינו ביחד, ואחרי הטיול הגדול שלי בדרום אמריקה, היא באה לישראל לחיות איתי והייתה איתי  כאן שנה וחצי....

 

איני רוצה לספר את ספור האהבה הגדול הזה... קשה לצייר אותו בפוסט קצר בבלוג ( וגם כך הפוסטים שלי ארוכים מידי   ולא כל כך מתאימים לפורמאט של בלוג) לכן דרך אגב, רוב הספורים שלי כאן, שמבוססים על חוויות מחיי, מתארים יחסים שהיו יותר בבחינת אפיזודות קצרות....

לא אספר את הספור שלי ושל מריה  קנדידה אבל אספר רק, שדרכה, הכרתי את צ'קו דה בוארקה.

צ'יקו דה בוארקה היה הסנדק של מריה קנדידה.

 

אביה של מריה קנדידה היה טייס בחברת התעופה הברזילאית Varig והיה יו"ר האיגוד המקצועי של טייסי החברה וגם - כפי שהיה מקובל באיגודים המקצועים של דרום אמריקה באותה תקופה, בראשית שנות  השישים -הוא היה גם קומוניסט.

 

ב-1964 הייתה בברזיל הפיכה צבאית.

 

משפחתה של מריה קנדידה הייתה מעיר בצפון מזרח ברזיל בשם נאטל.  אבי אביה של מריה קנדידה,  הסבא שלה, היה ראש המאפיה בנאטל, ארגון הפשע ששלט באותה עיר, בבתי ההימורים , בזונות, בהגרלות הלא חוקיות. זה היה פעם, כאשר הפשע היה פולקלורי יותר, פחות אכזרי מהיום. בברזיל קוראים לראשי המאפיות האלה Bicheros על שם משחק החיות,Jogo de bichous  (אני מקווה שכך מאייתים את המילים הפורטוגזיות האלה) משחק הגרלות הלוטו הלא חווקיות בברזיל שרק עליו אפשר לכתוב פוסט מרתק.....

 

בימים הראשונים לאחר ההפיכה בברזיל ב-1964, יצאה פקודת מעצר כנגד אביה של מריה קנדידה ,שהיה באותו זמן בנאטל,  שם קיווה להסתתר עד יעבור זעם. מפקד משטרת נאטל, שהיה כמובן חברו הטוב של ראש המאפיה, אביו של יו"ר אגוד הטייסים ,הקומוניסט, סיפר על כך לחברו ואמר לו:  " אנחנו חברים שלושים שנה, לא אעצור את בנך, אתן לו שלושה ימים להתארגן ולברוח...."

 

אביה של מריה קנדידה ברח לקובה  יחד עם משפחתו ושם היא גדלה מגיל שש ועד לגיל עשרים ושתיים.

 

גם צ'יקו בוארקה היה גולה פוליטי בקובה והיה חבר טוב של אביה של קנדידה וכאמור,  היה גם הסנדק שלה.

 

בגיל עשרים ושתיים חזרה מריה קנדידה לברזיל, אני הכרתי אותה שנתיים אחרי זה...

 

כך הכרתי גם את צ'קו דה בוארקה. מריה קנדידה לקחה אותי פעמיים למפגש בביתו בריו דה ז'אנרו. איש חם ולבבי, נעים הליכות... אני שמח שהייתה לי הזכות האישית להכירו.

 

מכל שיריו הרבים של צי'קו בוארקה  בחרתי בשיר שמאוד לא אופייני לו. שיר שכאלו כביכול, אינו ברזילאי. לא בוסה נובה, לא סמבה אלא דווקא שיר בסגנון הפאדו הפורטוגזי. צ'יקו בוארקה בחר דווקא בסגנון הפאדו כדי לכתוב שיר מחאה.

 

שירת הפאדו הפורטוגזי, המלנכולית כל כך, העצובה, שמתגעגעת תמיד, מבכה עבר נגוז, בוכה על הטראגיות של החיים ( מקור המילה פאדו היא המילה Fatum הלטינית).  

 

ההיסטוריה של פורטוגל הייתה עצובה במשך מאות שנים.. במאה העשרים שלט בפורטוגל דיקטטור ימני, בשם סאלאזר. סאלאזר שלט בפורטוגל ביד רמה מ-1928 ועד 1974.  כאשר מת לבסוף במיטתו הייתה פורטוגל מדינה פרימטיבית וענייה ובעשרים שנותיו האחרונות, היא שקעה עד צוואר בביצה מדממת של מלחמות קולוניאליות עקובות מדם במושבותיה באפריקה: מוזמביק, אנגולה, גינאה ביסאו, סאו תומה וקאבו ורדה.

 

ב-25 לאפריל 1975 התקוממו קציני צבא שנקעה נפשם מהמלחמות חסרות התוכלת האלה והפילו את השלטון של יורשי סאלזר.

 

למהפכה הזו קוראים בפורטוגל "מהפכת הצפורנים".  הסיבה לכך היא, שכאשר יצאו שיירות הטנקים של הצבא, להפיל את השלטון, הפרח הנפוץ בחנויות העיר של ליסבון היה הצפורן, ובני העיר קיבלו את מחוללי המהפכה בשמחה זרקו על  שיירות הטנקים פרחי צפורנים, תקעו אותם בתוך קני התותחים והרובים.

 

 

 

 

מאז , בנארטיב של פורטוגל וגם של אחיהם הברזילאים, אפריל הוא מונח שמסמל, תקווה.

 

באפריל 1975 כאשר השתחררה פורטוגל מכבלי הדיקטטורה, הייתה בברזיל עדיין דיקקטורה צבאית . ברזיל נשלטה במשך 21 שנה עלי ידי חונטה צבאית מ-1964 ועד 1985.  ב-1973 החלה בברזיל תנועת מחאה שהובילה בתהליך איטי להחלשות הדיקטטורה עד לחזרת הדמוקרטיה ב-1985.  צי'קו בוארקה שהיה כבר אז, זמר ואינטלקטואל מוכר בברזיל, היה מראשי המאבק בשלטון הצבאי ונאלץ לצאת לגלות כמו אינלטקטואלים ואמנים רבים אחרים, ביניהם למשל קאייטנו ולוזו וג'לברטו ג'יל. בוארקה בחר לחיות בקובה ועד היום הוא מקיים ידידות עמוקה עם פידל קסטרו. קאייטנו ולוזו וגילברטו ג'יל שלא היו קומוניסטים כמוהו, העדיפו לחיות באנגליה.

 

השיר פאדו טרופיקאל, נכתב בעקבות מהפכת הצפורנים בפורטוגל.  צ'קו בוארקה  מבכה  את גורלה של ברזיל האהובה שלו,  ברזיל שהייתה פעם מושבה קולוניאלית פורטוגזית. השיר משלב דימויים מפורטוגל ומברזיל . פרחים מהגו'נגל ורוזמרין ויסמין מפורטוגל, עצי קוקוס ואריחי קרמיקה שאופיינים כל כך לארכיטקטורה של ליסבון ופורטו,  ונהר האמזונאס  הוא כאלו המשך של נהר הטאג'ו בפורטוגל.

 

השורה שחוזרת שוב ושוב אומרת: "הארץ הזו  עוד  תממש את האידאל שלה,  ויום אחד היא  עוד תהיה פורטוגל גדולה..." .המסר של השיר: הנה בפורטוגל ,שכל כך סבלה, יש עכשיו אופק תקווה, שם בפורטוגל, מדינת האם של ברזיל ,  יש כבר  חופש ודמוקרטיה ואלו אצלנו בברזיל, עדיין יש עינויים, ואלימות ועוני. מתי יגיע גם תורנו ? מתי תגיע החירות גם לברזיל?

 

 

הנה התרגום של השיר מפורטוגזית לעברית ( לא פשוט לתרגם את צ'יקו בוארקה, השפה שלו כל כך עשירה, ואיני יודע  אם ממש הצלחתי).

 

 

המוזה של הפאדו שלי

אימי נדיבת הלב

אני משאיר אותך מדוכדכת

בראשית אפריל 

 

אבל אל תהיי כה כפויית טובה

אל תשכחי מי אהב אותך כל כך

 מי  שביערות העד הסבוכים שלך

אבד, ונמצא שוב.

איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה

היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה.

 

 " אתה יודע, בסופו של דבר, אני איש רגשני,

 כולנו ירשנו עם הדם הלוזיטני שלנו,  הרבה  ליריות ( וגם כמובן סיפליס) 

ולכן, גם כאשר ידי עסוקות

בלענות, להצליף להכות

ליבי , עיניו נעצמות והוא בוכה , בוכה כל כך...."

 

 כמו עלי שרך ירוק בבוסתן

רוזמרין וקנה סוכר

משקה ליקר מתוק בכד של חרס

ויין טרופי קר

וגם מולאטית יפה

עם תחרה עתיקה על צוואר

שבהנף יד זריז מתגרה

אפשר לגנוב ממנה נשיקה..

איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה

היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה. 

 

ליבי, ליבי כבד כל כך

וידי, מכות בזעם עצור

עד כדי כך שלאחר מעשה,

מתוך בלבול  אני אומר לעצמי כך: 

 

"אני מסיר את ידי מחזי

ויש מרחק רב כל כך בין המעשה לכוונה

ויד על ליבי לוחצת

אני בעצמי נבהל ממעשה גילוי העריות הנורא!".

 

 כשאני עמוק בתוך  להט  שדה הקרב

ניצב גאה זקוף כמו קברניט בחרטום  ספינתו

וחזי נפוח מגאווה עד שכפתורי המקטורן פוקעים

ואז  גזר דין נאמר בקול קשוח

במהירות , בלחץ זמן, ידיים נחרצות  מוציאות אותו לפועל

אבל אחר כך הלב סולח, סולח ..

 

 נגנו גיטרות , צלילי אקורדיון

פרחי יסמין, צמרות עצי קוקוס, מזרקות של מיים

דגי סרדין, מנדיוקות

אריחי קרמיקה כחולים

ונהר האמזונאס

המתפתל לו בין הרים

ופתאום פורץ לו בגלי סערה

מתחבר לו כאלו, לשפך נהר הטאג'ו

איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה

היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה.

 

את המילים בפורטוגזית אפשר לראות בלינק הזה

 

 

אז הנה הלינק לשיר Fado Tropical

מקווה שתיהנו.

 

 

בסרטון ביו טיוב, אפשר לראות שהתמונות שמלוות את השיר הם דימויים ויזואלים מפורסמים מהתרבות הפופולרית של ברזיל. שחקני כדורגל, פוליטקאים מפורסמים ( כמו לולה נשיא ברזיל) וכו'

ועוד סרטונים ושירים של צ'יקו בוארקה? תראו את הכמות העצומה של סרטונים שיש ביו טיוב...


נכתב על ידי , 11/12/2008 10:28   בקטגוריות ברזיל, מוסיקה, ספורים שהיו באמת, פורטוגל, פרשיות הסטוריות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איתן ב-27/12/2008 10:02
 



דוריוואל קאיימי הטרובדור הגדול של ברזיל מת הלילה


קראתי היום בעתון, שדוריוואל קאימי, הטרובדור הגדול של ברזיל, מת הלילה. חשבתי שהוא מת כבר מזמן. הפעם האחרונה שראיתי אותו היה בקרנבל של 1986. אחד מבתי הספר לסמבה בחר כנושא את ,בהייה" ועל אחת העגלות, ישב לו דוריוואל קאימי, שערו לבן כולו, והקהל הריע לו באהבה רבה כל כך...

אני כותב ומקשיב לגעגוע  לערגה  של קאיימי  ל-  SAUDADE . שומע את הים ורוצה כל כך להיות שם שוב בחופי הפלא האלה...

 אין כמו דוריואל קאימי להעביר את קסם הניחוחות של ברזיל של פעם..

דוריואל קאימי שר על בהאיה משנות השלושים של המאה העשרים ועד סוף חייו . הספקתי להכיר את דוריואל קאימי אישית בתקופה שגרתי בברזיל  ואני זוכר את מבע עיניו הטוב, את חיוכו, את קולו החם א לחיצת ידו החזקה.

הנה תמונה של דוריואל קאימי ליד ביתו בבהאיה בסוף חייו. אני הכרתי אותו כך ובמקום הזה.

 

 

 

וזהו דוריואל כשהיה מעט צעיר יותר על עטיפת אחד התקליטים שלו  

 

   DorivalCaymmi12.jpg

 

בחרתי בתמונת התקליט הזה כי זה התקליט שהיה לי כל השנים, למעשה קלטת, קניתי אותה אז בביקור הראשון שלי בברזיל . בביקור האחרון שלי בברזיל ב-2005 , חיפשתי נואשות דיסקים של דוריואל קאימי ולא הצלחתי למצוא.  מצאתי כמה דיסקים בביצועים מחודשים אבל לא בקולו המלטף. קול הבריטון העמוק שלו. לא בביצועים המקורים.   אולי עכשיו לאחר מותו ידפיסו את הדיסק הזה שוב.

 

הנה אחד השירים הידועים מהתקליט הזה.. E doce morrer no mar כמה מתוק למות בים

 

 והנה סירטון  עם שיר יפפה בו אפשר לראות  את קאימי כשהיה צעיר בסרט מ-1950

 

Nunca Mais (לא עוד)

 

בראשית הסרטון אומרת לו אהובתו, לדייג " איני רוצה להינשא, לא כרגע" ואז הוא שר לה עצוב על רקע גלי הים  שיר פרידה ואומר:

"שוב לא אבקש, לא עוד, נונקה מאייס, פעם ביקשת בחיוך שאחזור, וחזרתי, ופעם אחרת ביקשת שוב בוכה, וגם אז חזרתי אבל, די, לא עוד, אני נפרד ממך אהובתי."

 

עכשיו עצמת את עיניך דוריוואל , לא עוד תשיר שירי אהבה וגעגוע NUNCA MAIS . יאמנז'ה, האורישה  (האלה) של המיים המלוחים   מחכה לך מחבקת בין גלי הים.  הייה שלום.

 

 

 

נכתב על ידי , 20/8/2008 08:23   בקטגוריות ברזיל, מוסיקה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טנגו אחר ב-11/9/2008 17:44
 



O Que E Que A Baiana Tem. סטפן צוויג וכרמן מיראנדה.


הסופר האוסטרי הגדול, סטפן צוויג, שהנציח בספורים רבים ובעיקר בספרו ה"עולם של אתמול" את וינה בתקופת הזוהר שלה, לפני מלחמת העולם הראשונה, ביקר בברזיל

 ב-1936 וחזר ממנה ניפעם. ברזיל נראתה לו כמדינה אוטופית שאין בה גזענות . מדינה תוססת שנושאת פניה אל העתיד. כל כך שונה מאירופה האהובה שלו שרוחות עבים קודרות של שינאה ואלימות החלו לאיים על אופק חייה באותו זמן.  הספר שכתב בעקבות ביקורו, "ברזיל ארץ העתיד" מתאים לדרך שבה הברזילאים רואים את עצמם -

" ברזיל כארץ העתיד" אם כי, בהומור האירוני של הברזילאים  הם מתבדחים ואומרים:

" כן אנחנו ארץ העתיד, כך היינו, כך אנחנו וכך נהיה תמיד, ארץ שאולי תתממש יום אחד בעתיד, אלא שהעתיד הזה לא נהפך אף פעם להווה."

 

כאשר נאלץ סטפן צוויג להימלט מאוסטריה לאחר שזו הסתפחה לגרמניה הנאצית ב-1938, הוא בחר לו את ברזיל כארץ גלותו והתגורר בעיר פטרופוליס, עיר הקייט של מלכי ברזיל בתקופה שעוד הייתה קיסרות לפני שהפכה לרפובליקה ב1888. פטרופוליס נמצאת גבוה בהרים הקרירים ואולי בגלל זה בחר בה סטפן צוויג למגוריו כיוון שריו דה ז'אנרו הטרופית שנמצאת כשעתיים נסיעה משם, הייתה לחה וחמה מידי בשבילו.

 

האוטופיה הברזילאית של סטפן צוויג התבררה כמיקסם שווא. ב-1942 פעלה בברזיל תנועה גזענית פרו פשיסטית ובאחד הימים כאשר ראה סטפן צוויג הפגנה של אוהדיה ברחובות פטרופוליס הוא נתקף בבעתה ובדכאון ושם קץ לחייו, יחד עם רעייתו.

 

בספרו " ברזיל ארץ העתיד" מתאר סטפן צוויג את החברה הברזילאית ביד אמן, בחושיו החדים הצליח סטפן צוויג להרגיש באנרגיות המיוחדות של המדינה המופלאה הזו אבל בסופו של דבר המבט שלו היה מבט אירופי של בן העולם הישן שלא הצליח ממש להבין את העם הזה עם התרבות האחרת כל כך שלו. מיזוג של מסורות אירופיות והרבה אמונות אפריקאיות קמאיות.

 

הפרק המאכזב ביותר בספר הוא הפרק המוקדש לתרבות הברזילאית. סטפן צוויג ממש לא הבין מה זו התרבות האפרו ברזילאית, מה זה הקרנבל. בברזיל הייתה עילית תרבותית שנשאה את עיניה לאירופה, ורק מה שדומה לתרבות האירופית  נראה בעיני צווייג כתרבותי.  צווייג מציין לטובה  את המוסיקאי הברזילאי וילה לובוס ואת יצירתו באכיאנס ברזילרס- מנגינות ברזילאיות שעובדו בסגנון קלאסי בהשראת באך. צווייג גם טורח לספר שבריו יש בית אופרה טוב למדי ושיש סיכוי שבברזיל תהיה פעם אופרה ברמה אירופאית.

 

איזה פיספוס, לחשוב שפיסגת התרבות הבריזלאית היא בית האופרה...

 

בפרק על התרבות הברזילאית מתאר צוויג את הזמר העממי בברזיל שאותו כבר היה יכול לשמוע ברדיו ומציין במיוחד, שיר שנראה לו כמעניין  בגלל הקצב שלו ובגלל האיכות השירית.  צוויג העתיק את השיר לספרו .

 

השיר הזה הוא אחד השירים הידועים, אם לא הידוע ביותר של כוכבת הזמר והקולנוע הברזילאית  הבינלאומית הראשונה, כרמן מיראנדה. זה השיר שפירסם אותה בסרט הראשון שבו הופיעה ב-1939 , ודמותה , כשהיא מרקדת בסרט וסלסלת פירות על ראשה, הפכה לאחר מכן, לסמל המסחרי שלה. את השיר כתב אחד מגדולי הזמר העממי הברזילאי , דוריואל קאימי ואפשר לשמוע את קולו ברקע מלווה את כרמן מיראנדה. באותה תקופה הוא היה צעיר מאוד,  ורק החל להתפרסם. כארמן מיראנדה מתה בגיל צעיר יחסית בת 47 אבל דוריואל קאיימי האריך ימים ואני אפילו זכיתי להכירו אישית בראשית שנות השמונים.

 

כרמן מיראנדה

 

אז הנה השיר היפיפה הזה O que E que A Baiana Tem (מה, מה  יש לה לבהיאיינית) בביצועה של  כרמן מיראנדה. שיר שמתאר את מעלותיה של האישה הבהיאיינית.  יפיפיה שלובשת שמלה לבנה רחבה חיוכה חיוך פנינים, על צווארה מחרוזות זהב ועל פירקי ידיה צמידים והיא כולה חן כה רב וכשהיא מענטזת איש לא יכול לעמוד בפניה.

 

בהיאינית בלבוש המסורתי מוכרת קציצות סרטנים, Watapa

 

בשיר  מוזכר גם  הסניור דה בונפים ומי יביא לו באלנגאדה.  באלנגאדה הוא הקמע שיש בבהאייה בכל ביית  ואפשר גם לענוד אותו בגירסה מוקטנת יותר על החזה. משהו שדומה לחמסה שלנו. הרבה חפצים קטנים שתלויים על שרשרת שכל אחד אמור להביא מזל טוב ולהגן מפני עיין הרע, והמוכר מכולם היא ה-Figa  , יד האגרוף  השחורה, שהרבה ברזילאים נוהגים לשאת על צוארם כתליון.

 

 

 

מה יש לה לבהיאינית - דוריואל קאימי  -

מה, מהו מה שיש לה לבהיאינית?

מה מה יש לה לבהיאינית?

יש לה שלמה ממשי, כן יש לה!

יש לה עגילי זהב, כן יש לה!

יש לה שרשרת זהב, כן יש לה!

 

יש לה צמיד מזהב, כן יש לה!

יש לה סלסלה מקש בצד, כן יש לה!

 

יש לה סנדלים קלועים, כן יש לה!

ויש לה חן כמו שלאף אחד אין

איך שהיא מענטזת איך

כשאת מעטנזת ואני רואה אותך כך...

אני רואה אותך כך

 

מה מה יש לה לבהיאינה

 

מי שיש לו הולך לבונפים....

מה מה יש לה לבהיאינה

שרשרת וצלב זהב יש לה כן

ולמי שאין באלנגדה לא הולך לבונפים

אוי לא הולך לבונפים

אוי לא הולך לבונפים

שרשרת מזהב כזאת

ולמי שאין בלאנגדה לא הולך לבונפים

אוי לא הולך לבונפים

לא הולך לבונפים....

 

O Que É Que A Baiana Tem ?

 Dorival Caymmi

 

O que é que a baiana tem?

Que é que a baiana tem?
Tem torço de seda, tem! Tem brincos de ouro, tem!
Corrente de ouro, tem! Tem pano-da-Costa, tem!
Tem bata rendada, tem! Pulseira de ouro, tem!
Tem saia engomada, tem! Sandália enfeitada, tem!
Tem graça como ninguém
Como ela requebra bem!
Quando você se requebrar Caia por cima de mim
Caia por cima de mim
Caia por cima de mim
O que é que a baiana tem?
Que é que a baiana tem?
Tem torço de seda, tem! Tem brincos de ouro, tem!
Corrente de ouro, tem! Tem pano-da-Costa, tem!
Tem bata rendada, tem! Pulseira de ouro, tem!
Tem saia engomada, tem! Sandália enfeitada, tem!
Só vai no Bonfim quem tem
O que é que a baiana tem?
Só vai no Bonfim quem tem
Um rosário de ouro, uma bolota assim
Quem não tem balangandãs não vai no Bonfim
Um rosário de ouro, uma bolota assim
Quem não tem balangandãs não vai no Bonfim
Oi, não vai no Bonfim
Oi, não vai no Bonfim
Um rosário de ouro, uma bolota assim
Quem não tem balangandãs não vai no Bonfim
Oi, não vai no Bonfim
Oi, não vai no Bonfim

 

ושוב, פעם נוספת השיר של כרמן מיראנדה

ועוד שיר ידוע של כרמן מיראנדה  Mama Eu Quero, Mama Eu Quero Mamar  

                                                       ( אמא אני רוצה, אמא אני רוצה  לינוק, קח מוצץ ותפסיק לבכות)

 

Villa-Lobos: Bachianas Brasileiras No. 5: I. Aria

 

ועל הסניור דה בונפים והכנסייה המיוחדת שלו כתבתי היום בפוסט אחר

הסרט של הסניור דה בונפים

 

 

 

נכתב על ידי , 28/2/2008 15:29   בקטגוריות ברזיל, מוסיקה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סימיקסייה ב-17/3/2008 18:37
 




דפים:  
27,246
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטנגו אחר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טנגו אחר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)