לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

טנגו אחר


כמו הטנגו לעיתים מלנכולי לעיתים נוסטלגי לעיתים מקטר לעיתים פאתטי לעיתים פואטי תמיד חושני והרבה ארוטי . כמו הטנגו הלב נכמר למשהו לא ברור מול חוסר התכלית של החיים ובינתיים מתקדמים בצעדי ריקוד חסרי תכלית אך חושנים, כותבים ספורים ונזכרים בטיפות של חיים שהיו
כינוי: 

מין: זכר

Google:  dan dan







מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הלוואי ותלך לך ביופי... האישה שאיתי.. יום עצוב


 

הלוואי ותלך לך ביופי... שיר אהבה קורע לב.. עצוב כל כך (זהו הלינק לשיר  ובסוף הפוסט התרגום)

 

יום  עצוב כל כך בחיי... וגם בחייה....אני יודע שאני צריך לכתוב משהו.. לכתוב לעצמי.. לכתוב לה.. ואיני מסוגל.... כתבתי דברים בעבר עליה.. (לא פירסמתי כאן  בקפה)  האישה שהייתה רעייתי, אישתי, אם ילדי.. במשך תשע עשרה שנים, כמעט עשרים.

היום בבוקר.. אחרי שהייתי "פרוד" וחייתי שנתיים לבד.. נפרדנו רשמית, גט ברבנות.... יום קשה.. מלא מתחים.. ואחר כך שתינו קפה ביחד, רגעים של קירבה ועצב וגם שוב ריב... כמו תמיד...

איני מסוגל לכתוב על מה שקרה היום.. על מה שקרה לי ,לנו, בכלל בחיים. איך חיים משותפים של שנים רבות כל כך.. משפחה. חלומות שהיו.. תכניות.... זכרונות.. כל כך הרבה חוויות יפות. אהבה שהייתה כה גדולה... אישה טובה כל כך... שעזבה את מולדתה והלכה אחרי אל ארץ לא זרועה.... אל המדינה המטורפת שלנו.. בחרה לקשור את גורלה אלי.. לאיש מסובך כל כך...

 

ועכשיו הכל נגמר... ואני כל כך  עצוב..

והיא עצובה עוד יותר.. ממאנת עדיין לקבל.. להפנים.. עולמה התמוטט ... פעם הייתה משפחה... מעמד... בעל.. מסגרת חיים ועכשיו?

איך מתחילים הכל מחדש?

לפני כשנתיים לילה אחד... כמה חדשים לפני שעזבתי את הבית, ברגע של קירבה נדיר, של עצב משותף, היא  השמיעה  לי את השיר העצוב כל כך הזה... שיר אהבה וגעגוע בספרדית, שיר קורע לב מרסק... איני מכיר שיר אהבה עצוב יותר...שרה אותו אחת מהזמרות הגדולות בדרום אמריקה... צ'אבלה וארגס... זמרת ממכסיקו... הגירסה הזו הוקלטה לפני כמה שנים ואז היא הייתה בת שמונים.. איני יודע אם היא עדיין בין החיים היום..

השיר במקורו נכתב כשיר שגבר שר לאהובה שעזבה אותו... אבל כשאני שומע את צ'אבלה וארגס... אני שומע את אישתי לשעבר ( גרושתי מהיום) ... שאהבתי כל כך ובאיזה שהוא מקום, עדיין אוהב, שומע אותו ומרגיש כאלו היא זאת ששרה לי אותו, מקוננת על אהבתנו שנגמרה.. על האהבה שהייתה ביננו,  ושוב לא תשוב תהיות לעולם....

ובו בעת.. גם אני ... קורא את המילים..  מנסה לתרגם אותם.. עיני דומעות ואני מרגיש שגם אני הייתי יכול לשיר את אותן מילים ממש..

קשה לי לכתוב.. אני  שיודע בדרך כלל לרקוד במילים,  קפוא במקומי, משותק... לא יודע מה לכתוב...

השיר הזה מדבר  הלילה במקומי...

 

השיר המקורי נכתב כשיר געגוע של גבר שאהובתו עזבה אותו.

במקרה שלנו... אני הוא שעזבתי.. אני הוא שהחליט לפרק את המשפחה... לנתץ את החלומות...לסיים את הכל... ולכן... למרות שהשיר במקורו כתוב בלשון זכר ( אל האישה) בחרתי לתרגם אותו בלשון נקבה. ( כשיר שאישה שרה אל הגבר שעזב אותה) ..למרות שאני מזדהה עם שורות רבות בשיר.. עדיין... אני חושב שהמצב שהוא מתאר ,  מתאים יותר למה שהיא מרגישה היום או אם לא היום, לפני שנתיים,  בעת שהיא  הראתה לי את השיר...ואני שמעתי אותו לראשונה.

 

 

 

  

Ojalá que te vaya bonito

 

Ojalá que te vaya bonito
ojalá que se acaben tu penas
que te digan que yo ya no existo
que conozcas personas más buenas
que te den lo que no pude darte
aunque yo te haya dado de todo
nunca más volveré a molestarte
te adore te perdí ya ni modo

Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas

Ojalá que mi amor no te duela
y te olvides de mi para siempre
que se llenen de sangre tus venas
y conozcas una vida de suerte

Yo no se si tu ausencia me mate
aunque tengo mi pecho de acero
pero nadie me llame cobarde
sin saber hasta donde la quiero

Cuantas cosas quedaron prendidas
hasta dentro del fondo de mi alma
cuantas luces dejaste encendidas
yo no se como voy a apagarlas

 

 

הלוואי שתלך לך ביופי

 

הלוואי שתלך לך  ביופי

הלוואי שתיגמר סאת כאבייך

שיגידו לך שאני כבר לא קיימת

שתכיר אנשים טובים יותר

אנשים שיתנו לך את שאני

לא יכולתי לתת

ואני... אני לך

נתתי הכל!

 

לא אטריד אותך יותר, אל תדאג...

הערצתי אותך כל כך

אך אני אותך איבדתי

ואין דרך להשיב.

 

כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר

עמוק עמוק בתוך נפשי

כה הרבה אורות השארת דלוקים

ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...

 

 הלוואי שאהבתי לך לא תכאב.

אני יודעת, אותי תשכח לתמיד

ואתה.. חיש מהר עורקיך ימלאו שוב בדם

ותכיר חיים רבי אושר אחרים...

 

איני יודעת איך ארגיש בלעדיך.

ואולי אפילו אמות

אם כי חזה לי עשוי מפלדה

ולי אף אחד מוגת לב לא יקרא לי

אף אחד אינו יודע עד כמה אהבתי אותך...

 

כה הרבה דברים נשארו תלויים באוויר

עמוק עמוק בתוך נפשי

כה הרבה אורות השארת דלוקים

ואני , איני יודעת כיצד אוכל לכבותם...

 

הלוואי שתלך  לך בהרבה יופי ....

 

עצוב... עצוב כל כך....

האם אפשר היה אחרת?   איני יודע.. אבל היום נפל הפור.. יצאנו לדרך חדשה....

נכתב על ידי , 17/6/2009 23:38   בקטגוריות מוסיקה, מחשבות, אהבה ויחסים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורנה ב-23/4/2013 01:52
 



סרטון עם הרבה שמחה.. דני קי.. והמון נגני ג'אז גדולים.. סרט משנת הולדתה של מדינת ישראל 1948


 

היום  יום העצמאות... מדינת ישראל נולדה ב-1948... ששת אלפים ישראלים נהרגו במלחמת השחרור ועוד אלפים רבים של פלשתינאים. מדינת ישראל קמה... כל כך הרבה דרמות.... ומה היה בשאר העולם?  1948 שנה שמחה... ארה"ב , אמריקה, המקום היפה והמאושר ביותר בעולם... כל העולם מעריץ את אמריקה ( אפילו הצרפתים עוד לא התחילו לשנוא בבוז את האמריקאים עדיין, לא לסלוח להם על שהם אלה שהצילו אותם מהנאצים, בפריז מתקבצים נגני ג'אז מאמריקה ושם נולד מתגבש אצלם סגנון הג'אז החדש הבי פופ)..

יש לי מצב רוח טוב היום ולא רוצה לחשוב על מלחמות ועל המקום המסובך הזה שבו אנו גרים....

הנה קטע נפלא שמצאתי ביו טיוב... חלק מסרט נהדר A song is born , מ-1948,  השנה שבה קמה מדינת ישראל. סרט  של הבמאי הווארד הוקס, עם המון המון מוסיקה מעולה.  פשוט מדהים איך התקבצו בסרט הזה כל כך הרבה מגדולי הג'אז מנגנ: לואיס ארמסטרונג, ליונל המפטון,  בני גודמן, טומי דורסי,  צ'רלי ברנט, מל פאוול,  לואיס בלסון , רביעית הגולדן גייט ועוד ועוד ועוד ובראשם דני קיי הנפלא ( שוב חוזרות לי המלחמות שלנו  לתודעה כי בבית קי בנהריה, שהיתי שבועות רבים בעת שהחלמתי מפציעתי במהלך שירותי הצבאי במובלעת הסורית בגולן ב-1974)  .

את בוקר יום העצמאות ביליתי בצפיה ביו טיוב ב-13 קטעים שמרכיבים את הסרט הנפלא הזה.

עלילת הסרט מטופשת למדי... דני קי הוא פרופסור למוסיקה מנותק מהמציאות שמנהל מכון מחקר לתולדות המוסיקה שם הוא גר עם עוד כשבעה מוסיקאים תמהונים כמוהו וביניהם נגן קלרניט של מוסיקה קלאסית שקורא  בדיוק ספר ,שנגן קלרינט אחר, בני גודמן, כתב על הג'אז  ומי שמשחק את דמותו בסרט הוא כמובן בני גודמן עצמו וכדי שלא יהיה דומה ממש לבני גודמן ,הדביקו לו שפם. 

 שני מנקי חלונות שחורים מספרים לחבורה  יום אחד שיש מוסיקה אחרת שם בחוץ ( ויש שם קטע נפלא אחר של אילתור בפסנתר על מלודיה של גריג, מפר גינט ).  הפרופסור  יוצא לחפש את המוסיקה ההיא האחרת האמיתית בחוץ,  מבקר במועדונים ואז מזמין את כל הנגנים להקליט קטע נפלא על תולדות הג'אז,  בין המוסיקאים שהוא מזמין  יש גם זמרת...וירגיניה מאיו,  אהובתו של גנגסטר, ומכאן גם מתגלגל סיפור אהבה  עם רעים וטובים ובסוף כמובן , הפי אנד....

בסרט יש כל כך הרבה קטעי מוסיקה נפלאים

הנאה מרוכזת.. איזה יופי כל נגני הג'אז האלה.. פעם הייתה מוסיקה טובה והנגנים שהיו מנגנים אותה היו  שמחים שמחים....נהנו כל כך לנגן... ממש אפשר לראות את האור בעיניים שלהם..

כשאני רואה ושומע את המוסיקה ההיא לפני שישים ואחת שנה ( קצת יותר מבוגרת ממני) אני מרגיש שפעם העולם ,ובמיוחד  ארצות הברית של אמריקה, היו מקומות שמחים בהרבה...

 

 

אז הנה אחד הקטעים מהסרט... תחילה זה כאלו שיעור בתולדות המוסיקה - איך נולד הג'אז, אבל חיש מהר זה הופך לג'אז סשן סוער ועליז.

 

 

נפלא נפלא

מקווה שגם אתם חושבים כך...

 

נכתב על ידי , 29/4/2009 16:35   בקטגוריות מוסיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכושים מאפריקה... שיר צרפתי נשכח וגם סיפור על בן גוריון


 

 

http://www.youtube.com/watch?v=9EUEPInFne0&feature=related

 

 

רק לשמוע את המוסיקה  של הסרטון ביו טיוב, לא צריך להסתכל, לתמונות אין כל קשר לפוסט

 

 

הייתי בפסח בטנזניה.. עוד יהיו פוסטים וצילומים... אבל בינתיים פוסט ראשון על אפריקה שקשור לזכרון ילדות מוקדם על כושים.

 

 


"Marjolaine"   * שנים שלא שמעתי את השיר הזה... פתאום מצאתי אותו במקרה ביו טיוב... מנסה להיזכר מתי שמעתי אותו בפעם הראשונה... אי אז בראשית ילדותי... והנה נזכרתי...

 זה היה אז כשהייתי בכיתה ב' בירושלים... אמא הייתה אז המנהלת הראשונה של בית הספר לרדיו, של קול ישראל  שרק הוקם שנה קודם לכן.  יום אחד הגיעו לבית הספר  כושים מאפריקה ( אני כותב "כושים", כי כך קראו להם אז, אף אחד לא חשב שזה לא בסדר לומר" כושים" ושצריך לקרוא להם "שחורים").*

אני מנסה לשחזר... אז הרי הייתי ילד ולא כל כך הבנתי מה קורה מסביב והיום אני יודע שקבוצת הכושים האלה שהגיע לירושלים מאפריקה, הייתה קבוצה של עתונאים ואנשי רדיו שבאו לישראל ללמוד, איך עושים עתונות רדיו, במסגרת מפעלי הסיוע הבינלאומי של משרד החוץ הישראלי בשנות השישים, בתקופת הזוהר של הסיוע הישראלי לאפריקה, שהחלה בימים בהן הייתה גולדה מאיר שרת החוץ.

היו בקבוצה הזו כמעט שלושים אנשים ואחרי כל כך הרבה שנים, אני ממש זוכר את הפרצופים שלהם. היה אחד שהיה נמוך יותר מכולם ואחד אחר שהיה לו שפם גדול והיו אפילו שניים או שלושה לבנים והם דיברו אנגלית וצרפתית ואמא שלי שידעה את כל השפות שבעולם, ניהלה את כולם ביד רמה.

פעם אחת נסענו כולם לפיקניק בהרי יהודה, ביער של נס הרים.. והפיקניק הזה זכור לי משום מה, יותר מכל הפיקנקים שהייתי  בהם עם הורי ביערות הרי ירושלים. הכושים שיחקו איתנו ושרו לנו שירים לי ולאחותי ושהקורס נגמר אחרי חדשיים בערך, הייתה מסיבת סיום גדולה בבית שלנו בירושלים בקומה הרביעית בשיכון שבו גרנו, שיכון וותיקי ההגנה ברחוב סוקולוב בירושלים.

כמה שבועות קודם לכן הביא הבן דוד של אבא מגרמניה, מוטוש, טייפ גדול במתנה. טייפ סלילים של גרונדיג.  הסיפור על מוטוש הדוד העשיר מגרמניה שהיו לו בתי זונות ובארים מפוקפקים בפרנקפורט הוא סיפור מרתק ועצוב אבל לא עליו רציתי לספר הפעם.

במסיבה ההיא הכושים הביאו לנו מתנה. סליל גדול של הקלטה ובו המון שירים מאפריקה שהם אהבו לשמוע. ואנחנו שמענו במסיבה הזו את השירים האלה שוב ושוב ואני זוכר , שכאשר הטייפ התחיל לנגן את השיר הזה "מרג'ולן", הצטרפו אליו הכושים ושרו אותו יחד במקהלה ואני זוכר את הפרצופים שלהם, איך הם היו כל כך שמחים ואיך העיניים שלהם היו נוצצות בלובן בוהק ואיך הם אהבו דווקא את השיר הזה ( שהיום כשאני מבין צרפתית אני יודע שהמילים שלו מדברות על חייל שחזר לאהובתו אחרי שנים). 

היום אני יודע שאלה בכלל לא היו שירים אפריקאים אלא שירים צרפתים שהיו פופולרים גם במושבות לשעבר של צרפת באפריקה, אבל בשבילי - בתקופה המוקדמת ההיא של ילדותי -  בשבילי , השירים האלה היו השירים האפריקאים.

סרט ההקלטה הזה נשאר אצלנו שנים וכל ילדותי שמעתי אותו שוב ושוב, עד שיום אחד התקלקל הטייפרקודר שלנו ואחר כך קנינו טייפ קסטות וסרטי ההקלטה המעטים שהיו לנו ובעיקר הסרט של השירים בצרפתית שקיבלנו מהכושים, נשארו מיותמים ויותר לא שמענו אותם אף פעם...

אמא שלי חולה מאוד ולפעמים זכרונה בוגד  בה אבל היום שאלתי אותה אם היא זוכרת את הכושים האלה מאפריקה... "בטח שאני זוכרת" היא ענתה..  ואז היא סיפרה לי איך בסיום הקורס, הם הלכו לבקר את בן גוריון בצריף שלו בשדה בוקר, זה היה כמה חדשים אחרי שבן גוריון עזב את הממשלה ויצא למדבר , ב-1963 . כאשר הם הגיעו לשדה בוקר , אחרי נסיעה מפרכת של הרבה שעות ובאיחור רב. נכנסה אמא שלי לצריף של בן גוריון לבד, כדי להודיע לו שהכושים מאפריקה הגיעו. פולה פתחה את הדלת ואמרה לאמא שלי שבן גוריון נמצא בחדר העבודה ושהיא יכולה להיכנס.

בן גוריון ישב בחדר העבודה שלו שקוע בכתיבה וגבו אל הדלת...כשאמא שלי נכנסה לחדר הוא שמע מישהו נכנס וחשב שזו פולה אשתו...ואז הוא אמר בשקט..,"הכושים מאפריקה הגיעו כבר? פולה?  אני עייף אולי נגיד להם שאני חולה?"  אבל בן גוריון נפגש עם הכושים והרעיף חיוכים לכל עבר והם היו נרגשים נורא כי בן גוריון היה מאוד מפורסם באפריקה ויש לנו אפילו, באחד האלבומים, צלומים של בן גוריון ושל הכושים ואמא שלי אבל אני לא יודע איפה הצלומים האלה היום.

אז הנה השיר הזה שמזכיר לי כל כך את הכושים מאפריקה.. שיר צרפתי של פרנסיס לאמארק שאין לו כל קשר לאפריקה, אבל כשאני שומע אותו אני נזכר בחבורת הכושים הזו החביבה כל כך שהופיעו פתאום יום אחד מאפריקה והיו כמעט בני בית אצלנו, במשך כמה חדשים וכמו שהם הופיעו בחיי, כך יום אחד  הם נעלמו...

 

עד שלפני כשבוע הייתי שוב באפריקה ופגשתי "כושים" אחרים..

 

*   אני לא יודע איך ומתי לומר "כושים" נהפך ללא נכון פוליטית.. באנגלית אמריקאית יש מילת גנאי "ניגר" שמקורה במילה ממוצא לטיני "נגרו" שחור.   אז במקום להגיד "נגרו" הם אומרים באמריקה "בלק" או אפרו אמריקאי.  כל המילים האלה מעידות על הצבע השחור של האנשים האלה. דווקא המילה "כושי"  היא ניטרלית לחלוטין כי היא רק מעידה על כך שהאנשים האלה באו מאיזור גיאוגרפי מסויים – ארץ כוש... אז מדוע לומר "שחור" בעברית, זה נכון יותר פוליטית מאשר לומר "כושי"?

 * "Marjolaine"  אני יודע שאני אולי האיש היחידי בעולם, שהשיר הזה מתקשר בתודעתו לאפריקה, אבל זה עולם האסואציות הפרטי שלי , אבל אם חושבים  על כך,  אז בראשית שנות השישים, כשאפריקה רק החלה להשתחרר מצבת הקולניאליזם, השיר הזה היה אפריקאי מאוד, כי  יש לשער שתחנות הרדיו האפריקאיות עדיין שידרו רוב הזמן את השירים מהארצות של שליטיהם לשעבר... בפוסט הבא... שאכתוב על אפריקה.. אני מבטיח להביא שירים אפריקאים אותנטים יותר.

נכתב על ידי , 26/4/2009 09:10   בקטגוריות מוסיקה, מחשבות, ספורים שהיו באמת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נוסעת ב-26/4/2009 15:54
 




דפים:  
27,246
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטנגו אחר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טנגו אחר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)