פעם אחת ישבתי עם הבישוף הארמני קפיקיאן, בחדר בו התגורר, בבניין העתיק של הסמינר לכמרים ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים.
הבישוף קפיקיאן גר בקומה השניה של הבניין. שמאז שנבנה הבניין חדש של הסמינר לכמרים, מחוץ לחומות של הרובע הארמני, רבים מחדריו של הסמינר הישן לכמרים, ריקים, ורק בכמה מהם יש תצוגה של המוזיאון הארמני. כשנכנסים למוזיאון הארמני, שומעים בדרך כלל ברקע שירת ליטורגיה עתיקה. מזמורי תפילה ששרים בקתדרלה של יעקוב הקדוש שברובע הארמני שנבנתה במאה השתים עשרה בתקופה שהצלבנים שלטו בעיר, ושלוש ממלכותיהן היו ארמניות. לבניין הסמינר הישן לכמרים קשתות אפלוליות מאבן ופאטיו מרוצף באבני גוויל גדולות, כמה ברושים, עצי לימון ובור מיים עתיק.
ביום ההוא שבו ביקרתי את הבישוף קפייקיאן, ירד גשם בירושלים וטיפות הגשם הבהיקו כאזמרגדים על עצי הלימון שבפאטיו. קרני שמש אחרונות של שקיעה פיזזו על קירות האבן העתיקים וצללים של קור זחלו להם בין הקירות האפלים.
עליתי במדרגות האבן העתיקות לקומה השניה לבקר את הבישוף וכשנכנסתי לחדרו הוא היה עסוק בדיוק בבניית דגם מעץ של הקתדרלה העתיקה של וואן שנמצאת היום בטורקיה וכיוון שבאיזור לא גרים יותר ארמנים, היא נהרסת אט אטן....
"כשהייתי ילד", כך סיפר לי, "רציתי להיות ארכיטקט, אבל ההורים שלי נדרו נדר - אחרי שחמשת האחים האחרים שלי מתו במדבר הסורי ליד אורפה, כשהמשפחה שלי נדדה במשך שבועות רבים , ללא מיים ומזון כשהחיילים הטורקים ושודדים כורדים תוקפים כל העת עת שיירת הכפריים האומללה שברחה מזוועות הג'נוסייד שעשו הטורקים בארמנים ב-1915.
הבישוף קפיקיאן הראה לי תמונה ישנה שלו בשחור לבן כשהיה בן שמונה. "היו לי אז שערות ארוכות ארוכות, עד הרצפה הן הגיעו. ההורים שלי נדרו נדר, שאם אשאר בחיים, הם לא יקצצו את מחלפות ראשי, עד שאהיה לנער בן 12 , והם גם החליטו שצריך להקדיש אותי לאלהים. אתה יודע שאני נולדתי כאן, לפני שבעים ושש שנים, ממש מתחת לחדר הזה, בקומה הראשונה. פה התגוררו הפליטים שהגיעו לירושלים אחרי הג'ינוסייד הגדול.
פה נולדתי, וכאן אני גם אמות...".
הקתדרלה הארמנית של יעקב הקדוש ברובע הארמני.
כמה שנים קודם לכן ניהל הבישוף קפיקיאן את הטקסים של העדה הארמנית בכנסיית הקבר ובקתדרלה של יעקב הקדוש. היה לו מבט של נץ וחיוך אניגמטי.וכאשר הייתי רואה אותו הייתי חושב תמיד על תככים ביזנטים. הבישוף קפיקיאן כמעט והצליח להיבחר לפטריארך של העדה אבל בסופו של דבר למרות כל האינטריגות שלו הוא לא הצליח להיבחר מעולם למשרה הרמה. אף על פי כן ,במשך שנים, היה הבישוף קפייקיאן, האיש החזק בעידה הארמנית והוא ניהל אותה ביד רמה כל חייו.
לעת זקנתו, הוא פרש לפנסיה ועבר להתגורר בחדר הקטן ההוא בבניין של הסמינר לכמרים. באותו זמן, התרככה מעט ארשת פניו והוא כבר לא נראה כל כך כמו נץ חורש מזימות.
"הנה", הוא אמר לי באותו ערב, כשאנו לוגמים כוס קפה מריר, "זה אני, כשביקרתי באיצ'מיאזין, העיר הקדושה לארמנים, מושב הקתוליקוס, ראש המאמינים הארמנים בעולם, כשביקרתי שם ב-1981 הייתה ארמניה תחת הכיבוש הסובייטי, אתה יכול לתאר לך איזה קבלת פנים הייתה לי שם אז. אורח מירושלים. הנה אני ליד הקתוליקוס, על הבמה ברחבה הגדולה שליד הקתדרלה באייצ'מיאזין, נואם בפני אלפי איש ומספר להם על ארץ הקודש...."
.jpg)
ראש המאמינים הארמנים, הקתוליקוס, וראשי הכנסייה הארמנית באיצ'מיאזין.
הבישוף קפיקיאן ידידי, כבר אינו בין החיים. הייתי רוצה לספר לו, לבישוף, על הביקור שלי בארמניה לפני כשבוע . הייתי רוצה לספר לו שגם אני הייתי ברחבה הזו של הקתדרלה באיצ'מיאזין. אבל אני ראיתי רק כמה כמרים ברחבה, ולא קהל של אלפי איש. אולי בגלל שהיה קר מאוד ושלג כבד ירד בלילה הקודם ואולי גם בגלל שמהבקרים מהעולם שמעבר למסך הברזל, ואפילו מירושלים, כבר אינם מחזה כל כך נדיר בארמניה.
אז הנה כמה תמונות מביקור המרתק שהיה לי בארמניה. ביקור שלא היה למטרות תיירות אלא ביקור בעניני עבודה. אבל בין לבין, הספקתי לטייל מעט, ולראות מנופיה של המדינה המרתקת הזו, למרות השלג והכפור הרב.
כמה כמרים ברחבה שלפני הקתדרלה באיצ'ימאזין
בהרים הגבוהים מצפון לבירה ירוואן, בעיירה גארני , במקום שפעם היה מושב ארמון הקייץ של מלכי ארמניה
יש מקדש פאגני משנת 76 לספירה, מקדש לאל הפרסי מיתרה האל הפר שנלחם ומת בכוחות השאול ובמותו הציל את האנושות. הדת של מיתרה שנוצרה באיזורי הספר שבין האימפריה הרומית לאימפריה הפרתית הפרסית, באיזורים בהן נמצאת ארמניה , הייתה פופולרית ביותר באימפריה הרומית בסוף ימיה. הייתה זו הדת של הליגיונרים, אנשי הצבא הרומים והיא כמעט והצליחה לנצח את הנצרות אך בסופו של דבר הייתה יד הנצרות על העליונה והיא הפכה לדת האימפריה הרומית. הארמנים גאים מאוד שארמניה קיבלה את הנצרות רשמית כבר ב-301 עשרות שנים לפני האימפריה הרומית ובכך הייתה ארמניה לאומה הנוצרית הראשונה.
שלג בהרים הגבוהים.
המנזר בגראד הוקם במאה השתים עשרה. באותה תקופה גרו בו ובמערות שבהרים מסביבו מאות נזירים
אבל היום המנזר ריק ונטוש ורק בכניסיה המרכזית מתקיימים מידי פעם טקסים
ביום בו ביקרתו בו הייתה דממ שקט מיסתורי מסביב ורק נהמות של רוח רחוקה וקול צעדינו בשלג העמוק הפרו את הדממה.
הר ארארט , ההר הקדוש לארמנים , בגובה 5100 מטרים מתנשא מעל רמת ארמניה.
דומה שהר ארארט נמצא קרוב ממש ליד הבירה ירוואן אבל ההר נמצא 25 ק"מ מעבר לגבול,בטורקיה, הארמנים, אינם יכולים לבקרו.
מינזר חור ויראפ, מהמאה ה-12 , שנמצא כמה מאות מטרים מהגבול עם טורקיה הוא המקום הקרוב ביותר להר ארארט, שאליו יכולים הארמנים להגיע. ליד המינזר מוכרים נערים צעירים יונים. מי שקונה את היונה, מביע משאלה, לבקר בהר יום אחד ומשלח את היונה כדי שתעופף לה לעבר הר ארארט ותבקר בו במקומו.
מינזר חור ויראפ
ברמה הגבוהה בגובה 2000 מטרים נמצאת ימת סוואן. בקייץ באים הארמנים לאגם כדי לרחוץ בו ולאכול דגים אבל
בחורף הימה קפואה והכל ניראה נטוש. . מעל האגם כניסיה עתיקה מהמאה השלוש עשרה. ביום בו ביקרנו בה היו ערמות של כמעט חצי מטר שלג והטמפרטורה הייתה מינוס עשרים מעלותה ורוחות של כפור עירבלו ענני שלג מעל הקרח.
כמה תמונות מירוואן הקפואה ( שם בשכונה ההיא , הייתי רוב הזמן לצורך עבודתי)
*
את העבודה הזו היו צריכים לעשות גברים, ובאמת, הנשים האלה בתמונה, לא הפסיקו לרטון ולגדף את הגברים שהיו אמורים לפנות את שביל הכניסה לגן הילדים שבו הן עבדו כגננות. אבל בארמניה, כמו במקומות אחרים רבים, בסופו של דבר משאירים לנשים את העבודות הכי קשות....
והנה מצגת יפה עם תמונות של ארמניה בקייץ כשהכל ירוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
