מישהו נכנס הלילה לבלוג שלי וקרא כמה פעמים דווקא את הקטע הבא שנכתב מזמן מזמן, לפני שנתיים כמעט. כיוון שראיתי שקראו את הקטע אז, קראתי אותו שוב גם אני.
ומאז כתבתי הרבה בבלוג וגם הייתי בכמה מפגשים ואפילו היו לי יחסים של אהבות גדולה שנולדו ממפגשים שהתחילו כאן באינטרנט.
וקראתי שוב את מה שכתבתי אז וחשבתי, כמה מה שכתבתי עדיין נכון ( מבחינתי) וכמה, למרות, הנסיון האינטרנטי הרב שהיה לי מאז, יכולתי לכתוב את הקטע הזה גם היום..
קראתי באחד הבלוגים , בלוג של גבר קטע שבו הוא מספר על מפגש עם מישהי שהייתה די מלאה, על אכזבה מסויימת ועל תחושת יחד שהייתה לאחר מכן, למרות הכל.
באחת התגובות לספור האחרון שלי, כוסית אמריקאית ב-MARDI GRAS הייתה תגובה של
הקוראת מצאתי את עצמי שהייתה בה הבעת מחאה מסויימת עלינו הגברים ועל הסטראוטיפ
שיש לנו על נשים, על מושא חיפוש ופנטסיה, של "נשים רזות, חזה זקור עור אפרסקי".
בעקבות הבלוג ההוא שקראתי והתגובה של מצאתי את עצמי. הגבתי בכמה שורות באתרים שלהם אבל אולי כדאי להוסיף בכמה מילים על האופן השונה כל כך שבו ( לדעתי) פועל הדמיון שלנו במחוזות הוירטואלים כיצד הפנטסיה מובילה אותנו לעיתים להיכרות ממשית וכיצד בדרך כלל הפנטסיה מתנפצת כאשר נוצר מגע פיסי אמיתי.
כמה מגיבים לספור בבלוג ההוא שאלו בתמיהה: ולא ראיתי קודם תמונה? בעולם הוירטואלי, לפחות כמו שאני חי אותו בעצמי איני בטוח שהתמונה כל כך נחוצה. ייתכן אפילו שהיא מיותרת ואפילו מפריעה.
הדרך שבה אנו מתקרבים למשיהו אחר בעולם הוירטואלי שונה מהעולם האמיתי. בעולם האמיתי גבר רואה אישה, אישה רואה גבר, קודם כל רואים מעטפת חיצונית. החיה שבנו הצייד, נדרכת, קולטים ממשות פיסית אולי קולטים פרומונים, רואים שפת גוף, מבינים משהו או חושבים שמבינים, וחשים מייד - כן עם האישה הזו הייתי נכנס למיטה.... אחר כך נוצר, אם נוצר, אולי קשר ראשוני, שיחה, דיבור, היכרות, אלה עם הזמן, יוצרים תחושה של אינטימיות של קירבה ואם הייתה משיכה ראשונית, ייתכן שבסופו של דבר יהיה גם מין...ואולי אפילו אהבה.
בעולם הוירטואלי המנגנונים הפוכים, ( אלא אם כן ישר יש שיחה עם מצלמה או ששולחים תמונות) קודם יש התענינות במהות אישיותו של האחר, בפנימיותו , ובעולם הוירטואלי, בחסות האנונימיות יש חיבור מהיר, כמפץ כוכב שביט, דווקא עם הצדדים הנסתרים של הנפש, עם מחילות הפנימיות שאותן חוששים לחשוף וכיוון שמצליחים להתחבר לאותו עולם פנימי עלום, האינטימיות נוצרת במהירות. קורה לפעמים שמדברים עם מישהי משפטים ספורים בלבד וכבר יש תחושה חזקה ביותר שיש חיבור. האם התחושה אמיתית? ואולי זו פנטסיה. אולי אנו ממציאים מושא לתשוקה שאין הרבה דמיון בינו ובין האדם האמיתי שכותב אלינו?
אני חושב שזה מה שקסום כל כך בהיכרויות וירטואליות. החיבור, תחושת הקירבה, הרצון להכיר ( ולעיתים אפילו הרצון להתקרב מינית) נובע מהאינטימיות בין נשמות ונשמות נטו, ללא מעטפה חיצונית.
קרה לי שנפגשתי עם נשים - לאחר שהייתה ביננו אינטימיות קודמת עמוקה מאוד - שאם הייתי רואה אותן חולפות על פני ברחוב, הן לא היו זוכות ממני למבט שני. באינטרנט אפשר לפגוש אנשים שבחיים האמיתים לא היינו מצליחים לפגוש לעולם ,או אולי היינו נתקלים בהם, אך מן הסתם לא היינו רואים אותם והיינו מחמיצים הזדמנויות להכיר אנשים מאוד מיוחדים.
משהו כזה קרה אני חושב לאיש ההוא בבלוג בפגישתו עם האשה המלאה אותו תיאר בפוסט שלו. אבל למרות אולי, האכזבה הראשונית שהייתה לו. האינטימיות נוצרה בסופו של דבר.
הרבה פעמים אני קורא על ספורים של היכרויות בעולם הוירטואלי שמבוססות על הונאה. מישהי סיפרה שהיא יפה והתברר שהיא שמנה ומכוערת ( אחד המגיבים השתמש במילה " כונפית" שעצבנה אותי מאוד כי היא מעידה על חוסר רגישות גברית כלפי אישה ונשים בכלל. אין נשים כונפיות כל אחת היא אדם ויפה בדרכה ולעיניים מסויימות). מישהו סיפר שהוא גבוה וצעיר ובמפגש התגלה כגמד כרסתני וכו' וכו'.
מעניין. אצלי זה לא קרה מעולם. אולי בגלל שבמקרה שלי אם אני כבר מגיע לאינטימיות כה גבוהה ( וזה נדיר) עד כדי כך שארצה שיהיה מפגש, אז הקשר ,השיחה , ההיכרות עם הצד השני היא כה עמוקה שלא ייתכן שיהיו שקרים טפשים כאלה ביננו ( עניין של אינטואיציות אבל עובדה מעולם לא שיקרו לי באשר למראה חיצוני) וחוץ מזה המראה החיצוני כמעט ולא רלבנטי.
זהו הקסם של ההיכרות ההפוכה של העולם הוירטואלי, קודם מכירים את הנפש ורק אחר כך את הגוף.
אבל כשנוצר בסופו של דבר החיבור ויש מפגש בעולם האמיתי שמחוץ למסך , איך מחברים בין הפנטסיות, בין האיש או האישה שהמציא הדמיון, ובין הדמות בשר ודם שפתאום ניצבת מולנו? החיבור בין עולם הפנטסיות הוירטואלי לבין הפיסיות הממשי הוא בעייתי משהו..... האם ניתן להתגבר עליו? הניתן לשמור על הקסם שבפנטסיה גם כשהיא ממומשת בפועל ולהמשיך לשמר את תחושת הפנטסיה לאורך זמן?
אולי, לעיתים, וזה קשה וכמעט בלתי אפשרי, אבל אפשרי... בהתנסויות שלי זה קרה. בהזדמנות אספר על כך....
אבל זה לא קל וכמעט תמיד לא קורה..
אולי בגלל זה האהבות הוירטואליות הן כמו כוכבי שביט. אורם חזק והם שורפות במפץ פתאומי. הן מגיחות מתוך הריק, אתמול הן לא היו ולא ידענו עליהן , ולפתע הן כאן עימנו, מציפות את ישותנו לחלוטין, בריגושי אש עזים. אבל כמו כוכב שביט , חיש מהר הן נעלמות. אורם קר וכשכוכב השביט חולף ונעלם אל מעבר לאופק, כל שנשאר הוא זכרון עמום. בעולם הוירטואלי יש גם נטייה לשכוח שמאחורי המילים במסך, יש אדם אמיתי , חי ומרגיש. הרבה פעמים אנו הורגים את היישות הוירטואלית, מעלימים אותה, עושים delete
מכניסים אותה למגירה צדדית ושוכחים אותה לנצח. פשוט מכבים את אותה יישות והולכים הלאה. נכון, זה קורה בחיי היום הרבה פעמים, פוגשים מישהו, אין חיבור וזהו. יותר הוא לא יהיה נוכח או יקבל תשומת לב אבל בעולם הוירטואלי זה שונה, כי בעולם הוירטואלי תופעת ה-delete של בני שיח יכולה להתרחש גם אחרי שהייתה תחושה מאוד עמוקה של אינטימיות. רגע אחד יש תחושה שהינה מולך במסך ( או אפילו בטלפון) יש מישהו שמאוד מאוד קרוב, ממש נשמה אחות ורגע לאחר מכן היא מכבה אותך או אתה מכבה אותה וזהו, אותה מהות מתפוגגת לנצח בעולם האשליות הוירטואלי כאלו לא היתה קיימת מעולם. לפעמים פעולת ה-delete מתבצעת אפילו לאחר שהתקיים מפגש אמיתי ואפילו מפגש אינטימי מיני. הפנטסיה התפוגגה פתאום אז יוצאים מאותה פנטסיה באשליה שכאלו לא הייתה מעולם.
האם באמת יש לחיות את המציאות, את הקשר עם אנשים בדרך כה חסרת רגישות, מיכנית משהו?
האם ניתן למצוא בעולם הוירטואלי גם כוכבים שאינם כוכבי שביט אלא כוכבי לכת.... כוכבים שנשארים וגם אם הם כבים יום אחד, הם משאירים בנו מעט יותר מאשר מכווה ורטט של זכרון? וגם אם אינם ממשיכים להיות נוכחים בחיינו הם ימשיכו לזרוח מעל קו האופק שלנו ולחמם אותנו תמיד מאורם.
בסופו של דבר ההבדל בין קשר שיש בו משמעות ובין קשר שטחי וחסר טעם הוא אם האדם שנהיינו אחרי הקשר נהיה לאדם אחר. כאשר יש קשר אמיתי, של אהבה, של ידידות, לפעמים רק תשוקה, הוא מפרה הוא משנה,גורם לנו לגדול להתפתח להיות אחרים, רצוי גם טובים יותר.
ואם יש בחיים מפגשים אמיתים קשרים בעלי משמעות, קצרים או ארוכים, זכינו. כי מהם החיים אם לא אוסף של התחברויות אמיתיות עם מישהו או משהו שנותנים את התחושה שיש בחיים משהו שהוא מעבר לבנאליות של היום יום......שבחיים ניתן למצוא קסם ורז וגם אם לא תמיד מוצאים משמעות או מצליחים להבין אותה, לפחות יש תחושה של נגיעה במשהו שגדול מאיתנו.....
אבל כשרובם של אותם רגעי קסם מגיעים דווקא מהעולם הוירטואלי יש תחושה של אבדן הקשר עם המציאות ואי שקט מכרסם שככל שנחפש לא נמצא את אשר נחפש ושאין לדברים תכלית.....
שאין תכלית...... רק לחיות את הרגע..... האמנם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
