לפני כמה זמן קראתי פה בלוג של מישהי, שבו היא מספרת על הערצתה ללאונרד כהן... המשורר המדהים, המוסיקאי, והיא אומרת שם, "שאם רק הייתה יכולה.... הייתה רוצה להתאהב בו ממש.... "
אני אוהב מאוד את לאונרד כהן, אבל אני חושב שאם הייתי אישה, מושא הפנטסיות שלי , הגבר המדהים בעיני, לא היה לאונרד כהן אלא צ'יקו בוארקה, הטרובדור הגדול של ברזיל. משורר מוסיקאי ואינטלקטואל בעל שיעור קומה. כדי להסביר את מקומו בתרבות הפופולרית של ברזיל אולי אפשר להגדיר אותו כמישהו שהוא תערובת של בוב דילן ופול מקרטני ביחד....
אביו של צ'קו בוארקה, היה גדול הבלשנים של ברזיל, במשך שנים היה ראש האקדמיה לשפה וכתב את המילון המונומנטלי של השפה הפורטוגזית הברזילאית, משהו כמו אבן שושן שלנו..
צ'קו בוארקה הוא אינטלקטואל, כתב מאמרים, ספרים, מחזות, חיבר שירים עם מסר עמוק, ויחד עם זאת, הוא גם אחד מכוכבי הזמר הפופולרי בברזיל... כשהוא מופיע בקונצרטים בפני קהל הוא ממלא איצטדיונים. שירים רבים שכתב, הם נכסי צאן ברזל של הזמר הפופולרי בברזיל והם מוכרים בכל העולם. ציקו בוארקה כותב את שיריו וגם מבצע אותם בעצמו ( אחד משיריו הידועים למשל הוא O que sera que sera) .
צ'יקו בוארקה הוא גם גבר נאה וכריזמטי, עם חיוך כובש ועיניים ירוקות אפורות מדהימות....
היום הוא כבר בשנות השישים שלו , ולפני כעשרים וחמש שנה, זכיתי להכירו אישית ואפילו להתיידד עימו.
בתקופה שטיילתי בברזיל, היה לי ספור אהבה עם אישה ברזילאית. מריה קנדידה דה מלו קפיסטראנו, זה השם שלה. האישה שהייתה האהבה הגדולה של חיי..... כמעט שנתיים היינו ביחד, ואחרי הטיול הגדול שלי בדרום אמריקה, היא באה לישראל לחיות איתי והייתה איתי כאן שנה וחצי....
איני רוצה לספר את ספור האהבה הגדול הזה... קשה לצייר אותו בפוסט קצר בבלוג ( וגם כך הפוסטים שלי ארוכים מידי ולא כל כך מתאימים לפורמאט של בלוג) לכן דרך אגב, רוב הספורים שלי כאן, שמבוססים על חוויות מחיי, מתארים יחסים שהיו יותר בבחינת אפיזודות קצרות....
לא אספר את הספור שלי ושל מריה קנדידה אבל אספר רק, שדרכה, הכרתי את צ'קו דה בוארקה.
צ'יקו דה בוארקה היה הסנדק של מריה קנדידה.
אביה של מריה קנדידה היה טייס בחברת התעופה הברזילאית Varig והיה יו"ר האיגוד המקצועי של טייסי החברה וגם - כפי שהיה מקובל באיגודים המקצועים של דרום אמריקה באותה תקופה, בראשית שנות השישים -הוא היה גם קומוניסט.
ב-1964 הייתה בברזיל הפיכה צבאית.
משפחתה של מריה קנדידה הייתה מעיר בצפון מזרח ברזיל בשם נאטל. אבי אביה של מריה קנדידה, הסבא שלה, היה ראש המאפיה בנאטל, ארגון הפשע ששלט באותה עיר, בבתי ההימורים , בזונות, בהגרלות הלא חוקיות. זה היה פעם, כאשר הפשע היה פולקלורי יותר, פחות אכזרי מהיום. בברזיל קוראים לראשי המאפיות האלה Bicheros על שם משחק החיות,Jogo de bichous (אני מקווה שכך מאייתים את המילים הפורטוגזיות האלה) משחק הגרלות הלוטו הלא חווקיות בברזיל שרק עליו אפשר לכתוב פוסט מרתק.....
בימים הראשונים לאחר ההפיכה בברזיל ב-1964, יצאה פקודת מעצר כנגד אביה של מריה קנדידה ,שהיה באותו זמן בנאטל, שם קיווה להסתתר עד יעבור זעם. מפקד משטרת נאטל, שהיה כמובן חברו הטוב של ראש המאפיה, אביו של יו"ר אגוד הטייסים ,הקומוניסט, סיפר על כך לחברו ואמר לו: " אנחנו חברים שלושים שנה, לא אעצור את בנך, אתן לו שלושה ימים להתארגן ולברוח...."
אביה של מריה קנדידה ברח לקובה יחד עם משפחתו ושם היא גדלה מגיל שש ועד לגיל עשרים ושתיים.
גם צ'יקו בוארקה היה גולה פוליטי בקובה והיה חבר טוב של אביה של קנדידה וכאמור, היה גם הסנדק שלה.
בגיל עשרים ושתיים חזרה מריה קנדידה לברזיל, אני הכרתי אותה שנתיים אחרי זה...
כך הכרתי גם את צ'קו דה בוארקה. מריה קנדידה לקחה אותי פעמיים למפגש בביתו בריו דה ז'אנרו. איש חם ולבבי, נעים הליכות... אני שמח שהייתה לי הזכות האישית להכירו.
מכל שיריו הרבים של צי'קו בוארקה בחרתי בשיר שמאוד לא אופייני לו. שיר שכאלו כביכול, אינו ברזילאי. לא בוסה נובה, לא סמבה אלא דווקא שיר בסגנון הפאדו הפורטוגזי. צ'יקו בוארקה בחר דווקא בסגנון הפאדו כדי לכתוב שיר מחאה.
שירת הפאדו הפורטוגזי, המלנכולית כל כך, העצובה, שמתגעגעת תמיד, מבכה עבר נגוז, בוכה על הטראגיות של החיים ( מקור המילה פאדו היא המילה Fatum הלטינית).
ההיסטוריה של פורטוגל הייתה עצובה במשך מאות שנים.. במאה העשרים שלט בפורטוגל דיקטטור ימני, בשם סאלאזר. סאלאזר שלט בפורטוגל ביד רמה מ-1928 ועד 1974. כאשר מת לבסוף במיטתו הייתה פורטוגל מדינה פרימטיבית וענייה ובעשרים שנותיו האחרונות, היא שקעה עד צוואר בביצה מדממת של מלחמות קולוניאליות עקובות מדם במושבותיה באפריקה: מוזמביק, אנגולה, גינאה ביסאו, סאו תומה וקאבו ורדה.
ב-25 לאפריל 1975 התקוממו קציני צבא שנקעה נפשם מהמלחמות חסרות התוכלת האלה והפילו את השלטון של יורשי סאלזר.
למהפכה הזו קוראים בפורטוגל "מהפכת הצפורנים". הסיבה לכך היא, שכאשר יצאו שיירות הטנקים של הצבא, להפיל את השלטון, הפרח הנפוץ בחנויות העיר של ליסבון היה הצפורן, ובני העיר קיבלו את מחוללי המהפכה בשמחה זרקו על שיירות הטנקים פרחי צפורנים, תקעו אותם בתוך קני התותחים והרובים.
מאז , בנארטיב של פורטוגל וגם של אחיהם הברזילאים, אפריל הוא מונח שמסמל, תקווה.
באפריל 1975 כאשר השתחררה פורטוגל מכבלי הדיקטטורה, הייתה בברזיל עדיין דיקקטורה צבאית . ברזיל נשלטה במשך 21 שנה עלי ידי חונטה צבאית מ-1964 ועד 1985. ב-1973 החלה בברזיל תנועת מחאה שהובילה בתהליך איטי להחלשות הדיקטטורה עד לחזרת הדמוקרטיה ב-1985. צי'קו בוארקה שהיה כבר אז, זמר ואינטלקטואל מוכר בברזיל, היה מראשי המאבק בשלטון הצבאי ונאלץ לצאת לגלות כמו אינלטקטואלים ואמנים רבים אחרים, ביניהם למשל קאייטנו ולוזו וג'לברטו ג'יל. בוארקה בחר לחיות בקובה ועד היום הוא מקיים ידידות עמוקה עם פידל קסטרו. קאייטנו ולוזו וגילברטו ג'יל שלא היו קומוניסטים כמוהו, העדיפו לחיות באנגליה.
השיר פאדו טרופיקאל, נכתב בעקבות מהפכת הצפורנים בפורטוגל. צ'קו בוארקה מבכה את גורלה של ברזיל האהובה שלו, ברזיל שהייתה פעם מושבה קולוניאלית פורטוגזית. השיר משלב דימויים מפורטוגל ומברזיל . פרחים מהגו'נגל ורוזמרין ויסמין מפורטוגל, עצי קוקוס ואריחי קרמיקה שאופיינים כל כך לארכיטקטורה של ליסבון ופורטו, ונהר האמזונאס הוא כאלו המשך של נהר הטאג'ו בפורטוגל.
השורה שחוזרת שוב ושוב אומרת: "הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה, ויום אחד היא עוד תהיה פורטוגל גדולה..." .המסר של השיר: הנה בפורטוגל ,שכל כך סבלה, יש עכשיו אופק תקווה, שם בפורטוגל, מדינת האם של ברזיל , יש כבר חופש ודמוקרטיה ואלו אצלנו בברזיל, עדיין יש עינויים, ואלימות ועוני. מתי יגיע גם תורנו ? מתי תגיע החירות גם לברזיל?
הנה התרגום של השיר מפורטוגזית לעברית ( לא פשוט לתרגם את צ'יקו בוארקה, השפה שלו כל כך עשירה, ואיני יודע אם ממש הצלחתי).
המוזה של הפאדו שלי
אימי נדיבת הלב
אני משאיר אותך מדוכדכת
בראשית אפריל
אבל אל תהיי כה כפויית טובה
אל תשכחי מי אהב אותך כל כך
מי שביערות העד הסבוכים שלך
אבד, ונמצא שוב.
איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה
היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה.
" אתה יודע, בסופו של דבר, אני איש רגשני,
כולנו ירשנו עם הדם הלוזיטני שלנו, הרבה ליריות ( וגם כמובן סיפליס)
ולכן, גם כאשר ידי עסוקות
בלענות, להצליף להכות
ליבי , עיניו נעצמות והוא בוכה , בוכה כל כך...."
כמו עלי שרך ירוק בבוסתן
רוזמרין וקנה סוכר
משקה ליקר מתוק בכד של חרס
ויין טרופי קר
וגם מולאטית יפה
עם תחרה עתיקה על צוואר
שבהנף יד זריז מתגרה
אפשר לגנוב ממנה נשיקה..
איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה
היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה.
ליבי, ליבי כבד כל כך
וידי, מכות בזעם עצור
עד כדי כך שלאחר מעשה,
מתוך בלבול אני אומר לעצמי כך:
"אני מסיר את ידי מחזי
ויש מרחק רב כל כך בין המעשה לכוונה
ויד על ליבי לוחצת
אני בעצמי נבהל ממעשה גילוי העריות הנורא!".
כשאני עמוק בתוך להט שדה הקרב
ניצב גאה זקוף כמו קברניט בחרטום ספינתו
וחזי נפוח מגאווה עד שכפתורי המקטורן פוקעים
ואז גזר דין נאמר בקול קשוח
במהירות , בלחץ זמן, ידיים נחרצות מוציאות אותו לפועל
אבל אחר כך הלב סולח, סולח ..
נגנו גיטרות , צלילי אקורדיון
פרחי יסמין, צמרות עצי קוקוס, מזרקות של מיים
דגי סרדין, מנדיוקות
אריחי קרמיקה כחולים
ונהר האמזונאס
המתפתל לו בין הרים
ופתאום פורץ לו בגלי סערה
מתחבר לו כאלו, לשפך נהר הטאג'ו
איי, כן, הארץ הזו עוד תממש את האידאל שלה
היא עוד תהיה יום אחד, פורטוגל גדולה.
את המילים בפורטוגזית אפשר לראות בלינק הזה
אז הנה הלינק לשיר Fado Tropical
מקווה שתיהנו.
בסרטון ביו טיוב, אפשר לראות שהתמונות שמלוות את השיר הם דימויים ויזואלים מפורסמים מהתרבות הפופולרית של ברזיל. שחקני כדורגל, פוליטקאים מפורסמים ( כמו לולה נשיא ברזיל) וכו'
ועוד סרטונים ושירים של צ'יקו בוארקה? תראו את הכמות העצומה של סרטונים שיש ביו טיוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
