טנגו אחר

היום  יום של סיכומים, יום של התבוננות. בעוד כמה ימים יתחיל פרק חדש בחיי אולי גם אנטוש את הבלוג. נראה. ייתכן שאמצא זמן להמשיך לכתוב מידי פעם.

אני כאן ,כותב כמעט שנה, מנובמבר. כתבתי עשרות קטעים אולי אפילו יותר ממאה. ביניהם עשרות ספורים. שקעתי לי היום בקריאה אחורה בתוך הבלוג שלי ומצאתי טקסטים שכמעט ושכחתי שכתבתי אותם.   בין השאר מצאתי ספור שמשום מה שכחתי להכניסו לתכן הענינים שמשמאל ולכן, קוראים שגילו את הבלוג שלי באיזה שהוא שלב והתחילו לקרוא ספורים ישנים, לא נתקלו בו מן הסתם אף פעם. אז הכנסתי גם אותו לרשימת הספורים שבתכן הענינים והנה הקישור אליו, למי שלא קרה שאולי ירצה לקרוא

טורפת הגברים

הייתה לי היום שיחה נוקבת לב, עם עוד נשמה עמוקה מיני ים. נשמה  שהיא מראה לי.

 כל כך  מראה לי עד כדי בהלה

שיחה שהיא כמעט מפחידה

אני עדיין רועד ונזכרתי בפוסט קצר שכתבתי על הסרת מסיכות

אשה עם ראי גבר עם מסיכות

ובעקבות השיחה הזו נתקלתי פתאום ,בפרהיסטוריה של הבלוג שלי ,

בפוסט קצר שבו העתקתי שני שירים של המשורר הברזילאי קרלוס דרומונד דה אנדרדה

בזמנו, היו לפוסט הזה רק שלוש תגובות.

אני קורא את השורות האלה שוב

וקורא אותם שוב

אם הייתי יכול לכתוב בכמה שורות משהו על עצמי, על הבשר הערום של הנפש שלי, על מה שאני מחפש, על מה שאני מחפש ולא מוצא. אני חושב שהייתי רוצה לכתוב את השורות האלה. על הכמיהה המיסטית למשהו שמעבר, על הכאב בהכרה שאולי הרעב הזה אף פעם לא יבוא לידי סיפוקו, הייתי כותב אולי את תחושות האלה הייתי כותב את מילותיו

של קרלוס דרומונד דה אנדרדה

שברגעים אלה, כשאני כותב ,אני מרגיש שהמילים האלה הן המילים שלי.

הריצפה היא מיטה

קרלוס דרומונד דה אנדרדה

 הבשר עצוב לאחר החדירה

ל אחר השישים-ותשע הבשר עצוב.

 זה חיספוסו של חול או תענוג?

האם לא נותר עוד דבר לאחר רעד זה?

 רק לצפות לעוית נוספת, לתענוג נוסף

 כה עמוק למראית עין,

אך כה רדוד בחישמולו של הרגע?

 כבר נמסה האורגזמה בזיכרון

 והנוזל הדביק מנוקז אט אט מחייךֳ

 הריצפה היא מיטה לאהבה דחופה,

 אהבה שאינה מחכה כדי ללכת למיטה

. על שטיח או על ריצפה קשה,

אנשים יוצרים בין גוף ומשנהו קשר רטוב

. וכדי לנוח מן האהבה, הולכים למיטה.

דלתו האחרת של התענוג

 קרלוס דרומונד דה אנדרדה

דלתו האחרת של התענוג,

דלת עליה דופקים ברכות

, הזמנתה היא תענוג פצוע-אש

 ועם זאת, תענוג רב עוד יותר.

 האהבה אינה מושלמת

אם אין יודעים דברים שרק האהבה יכולה להמציאם.

 היא מחפשת את המבוא הצר של החדרון

 מקום אליו האור אינו מגיע,

ומגיע הלהט הבלתי נסבל,

רעב נושך של הכרות באמצעות התענוג

מוקדש לזו שבעקבות השיחה עימה, הבנתי בכאב, שהשורות האלה הן אני...

במעבורת בין קורפו לברינדיזי  - Putana

אני חושב שאלך לישון מוקדם היום, אמר לה פדרו כשיצאו מחדר האוכל, איני מרגיש כל כך טוב. הגלים האלה גורמים לי בחילה. "לילה טוב יקירתי להתראות בבוקר ". פדרו ליטף את לחיה ואחר כך הביט בה בעיניו הטובות, נישק את מיצחה ועזב את הסיפון. ורה נשארה לבדה אל מול הגלים והרוח. אורות של חופים רחוקים נצצו במרחק. רוח קרה נשבה. וורה הצטמררה אבל נשארה על עומדה וניסתה למקד את מבטה באיזה נקודה בתוך הים השחור, שהשתרע עד האופק. כמה מטרים מתחתיה הרבה מיים אפלים שקוראים  לה בקול מפתה – בואי, בואי אלינו, קיפצי אל הגלים .  וורה נחרדה לרגע בבהלה ולפתה בכח בציפורניה את מעקה הסיפון .  הלילה היה גדול ואינסופי. מסביב שקט ורק קול המנוע של המעבורת חותר את המיים. ורה הדליקה סיגריה ועישנה. אויר האפר החם בריאותיה הרגיע אותה מעט אבל היא עדיין חשה חוסר שקט מכרסם . לאן אפשר ללכת מפה?  חשבה והחלה ללכת על הסיפון עד שהגיעה לירכתי המעבורת. שובל לבן של רסיסים  שיצא מהירכתיים סימן לו תלם  בתוך הים עד שנעלם בחשיכה. גשם קל החל לטפטףוהיא  הרגישה שעיניה רטובות מדמעות . ליבה התמלא בתוגה. חבל שלא יכלה להיות עם פדרו ברגע זה, להתכרבל אל מול כתפיו הרחבות להרגיש את החום המלטף שלו להגיר את דמעותיה על חזהו, אבל במעבורת הזו, הגברים והנשים ישנים לחוד וכל אחד מהם צריך לישון בתא שינה אחר.

קול צעדים  חרישי החריד אותה פתאום. למטה, בסיפון התחתון, נראתה דמות שחורה הולכת. הדמות ראתה אותה כנראה, כיוון שכשהתקרבה אליה  היא נשאה את ראשה למעלה  והביטה לעברה. היה זה הצעיר האיטלקי שחור העינים. האיטלקי הצעיר שישב מולם קודם לכן, בצד השני של חדר האוכל ושבמשך כל הארוחה, שלח לעברה מבטים חודרים. כאשר סיימו לאכול ויצאו אל הסיפון, עמד האיטלקי לייד הפתח והיא התבוננה בו מקרוב. שיער שחור מקורזל, גוף תמיר. כתובת קעקע על קיבורת שרירו הימנית. עיניים גדולות  וגבות שצויירו ביד אמן. וורה נזכרה במאהבים הצעירים היפים שבסרט סיפורי דקמרון של פאזוליני.

 Bona note    שמעה את האיטלקי לוחש, צועק לעברה מהסיפון שלמטה  בקול שבור משהו, מהוסס . ורה לא השיבה,  הסתובבה ופנתה משם בצעד מהיר .

בתא  השינה שתי מיטות קומותיים. איטלקיה שמנה מבוגרת מתחה את הסדינים על מיטתה והטיבה את יצועה. היה לה ריח של שום. לא היה לה כח להתחיל בשיחה סתמית ולכן היא בירכה אותה במנוד ראש. התפשטה, לבשה כותנת קלה, טיפסה על מיטתה והתכסתה בסדין. במיטת הקומותיים שלידה, ציחקקו שתי היפיות אמריקאיות צהובות תלתלים.

לבד בדרגש הצר בתא השינה היא  ניזכרה בערב הקודם בקורפו, פדרו במרפסת החדר במלון , עומד וזרועותיו על המעקה, מביט אל השקיעה. ברדיו ניגנו  שירים רומנטים באיטלקית. והיא הביטה בגבו הרחב והרגישה מאושרת. ככה דימיינה את ירח הדבש שלה, עם האיש שכל כך אהבה. אחרי שבוע של טיולים  ביוון הקלאסית הם נשארו לנוח כמה ימים במלון הקטן בקורפו. כמה ימים של רוגע.סתם לשחות בים, לאכול טוב, לא לעשות כלום. כאשר  ביקרו באקרופוליס, בדלפי, בפלופונז. בימים הקודמים,  תמיד היה מה לעשות ובערב הם היו כל כך עייפים . פדרו, שהיה פרופסור ללמודים קלאסים באוניברסיטה, בברזיל,  היה מקריא לה טקסטים עתיקים בכל אתר ונושא אותה למחוזות קסומים מהעבר.  ורה נזכרה באותו שעת ערב קסומה בדלפי. בטראסות האבנים ,שכל כך היה קשה ללכת ביניהן,  רגבי העפר השחורים. הקוצים היבישים ששבלולים תלויים עליהם  , עצי הזיית העתיקים, הכסופים, האפורים . כמה כבשים רועות במורד הגבעה. ריח  חריף של גללי עיזים באויר .  כל כך שונה מהנוף הטרופי הלח, הירוק של ברזיל. אף פעם לא היא לא הייתה בנופים כאלה. ורה ישבה על כותרת קורינטית שבורה ופדרו רכן לצידה על ברכיו והקריא לה שיר של משוררת האהבה מלסבוס, סאפפו. למישמע קולו הרך היא  התבוננה בגבר שלה, בפניו הטובות, באור שבעיניו, בחיוכו, בשערו שצדעיו מכסיפים וניסתה לדמות אותו לובש טוניקה יוונית, מנסה אולי לנגן באיזה לירה. היה לה קשה לדמיין את פדרו בטוניקה כזו עם משקפיו . " מדוע את צוחקת" שאל פדרו. " סתם לא חשוב" ענתה , ודימתה לשמוע פתאום צלילים של סמבה קופצנית שממש לא היו שייכים לנוף.

אני אוהבת את האיש הזה. אני אוהבת את האיש הזה. אני אוהבת את האיש הזה! חשבה שוב ושוב את אותו משפט. זהו, זה האיש שלי. זה האיש שאהיה שלו תמיד. וורה הסתכלה על העננים והים הכחול ועל דמותו של פדרו שעמד במרפסת , ואז היא התקרבה אליו, חיבקה אותו מאחור והשעינה את ראשה על כתפו. פדרו  הסתובב, עטף אותה בזרועותיו וליטף את ראשה.  כשנישק אותה אל מול השקיעה האדומה שברקע ומישברי הגלים, חשבה שזה יותר מידי קיטשי, שמשהו לא מסתדר לה.  פתאום החלה לבכות. בכי של אושר? ואולי של תוגה מלנכולית?   פדרו ליטף את לחיה ולא אמר דבר. אחר פנה לעבר המיטה הגדולה. ורה פסעה אחריו. ללא אומר הסירה את הכותנת ונשכבה על גבה.

פדרו  הוריד את תחתוניו והשתרע עליה בכל כובד  משקלו.

ירכיה של וורה  בערו היא הזיזה את רגליה מצד לצד , התפתלה כנמרה וזעקה פתאום בקול בכי " נכון שלא תעזוב אותי אף פעם פדרו? תמיד תמיד תזיין אותי? ". פדרו נבהל . מה קרה Meu amor  ? אבל היא לא ענתה ורק הצמידה את ירכיה לחלציו  ונצמדה לאברו שהיה רפוי מעט. "זיין אותי זיין אותי זיין אותי." צעקה בהיסטריה.  פדרו דחף אותה בתנועה פראית משהו והביט בעיניה במבט חודר.  "מה קרה לך? את מבהילה אותי.  וורה תפסה את אברו של פדרו וסגרה עליו את אגרופה בזעם. אני רוצה אותך עכשיו.....

 " אני לא יכול ככה, אני לא מבין . תפסיקי. אני לא אוטומט...... דיי.....". פדרו קם מהמיטה ניגש אל המיני בר  והוציא בקבוקון של ויסקי  אחר התרחק ויצא שוב למרפסת שם נשאר שעה ארוכה ופניו אל הגלים.

וורה נשארה במיטה וידיה מתפתלות באויר. אחר החלה ללטף באצבעותיה את ערוותה בתנועות עצבניות מהירות ותוך שניות הגיעה לאביונה שהייתה חלשה מידי. כאלו לא הייתה. ברחה לה, התפוגגה לה באויר. ואז היא  החלה להתיפח חרישית  אבל פדרו נשאר במרפסת ולא בא לחבקה.

 היה חושך מסביב, בתא השינה.  על המיטה הצרה, נזכרה  שוב, בדמותו של פדרו שותה ויסקי במרפסת אתמול והחלה לרעוד. שפתה התחתונה רטטה והיא הרגישה  לחלוחית דמעות בעיניה. בדרך מוכנית משהו היא שלחה את אצבעותיה לערוותה. הערווה הייתה רטובה אבל הערווה שלה הייתה תמיד רטובה. תמיד היא מוכנה לזיון אבל משהו היה חסר..האיטלקיה השמנה נחרה מתחתיה. מסביב חושך וחושך הכל כה שחור ואפל . וורה ניסתה שוב לחשוב על פדרו, ניסתה לדמיין אותו  ישן בתא השינה שממול לתא  שלה עם עוד כמה גברים זרים.  וורה הרגישה שהעצבנות מכססת בה. קירות החדר המבהיל איימו למחוץ אותה. היא צריכה אויר, אויר, אויר! צריכה לצאת החוצה. לעשן עוד סיגריה.

בשקט בשקט,   כדי שהאיטלקיה השמנה  לא תתעורר, היא ירדה מהמיטה,  פתחה את דלת תא השינה ויצאה למסדרון החשוך. בפינה ליד המדרגות שמובילות לסיפון, עמדה צללית שחורה. וורה התקרבה לעברה. היה זה האיטלקי הצעיר. הצללית נפנתה לעברה בהפתעה. היה חושך אבל היא  יכלה לראות את ניצוצות האור שבעיניו השחורות. Bona note   לחש לה. וורה שמה אצבע על פיו ואחר ירדה על בירכיה והשעינה  את ראשה על חלציו. האיטלקי ליטף את שערותיה ואחר פתח את רוכסן מכנסיו. וורה כיוונה את אברו שהיה גדול ושחור לפיה והחלה לינוק. האיטלקי נצמד אליה בכח ודחף את אברו יותר ויותר פנימה כשהוא גונח חרישית,  כמעט ללא קול. וורה התרוממה והאיטלקי חפן אותה בזרועותיו והשעין אותה אל הקיר והיא ניתלתה עליו כשהיא כורכת  את רגליה סביב אגנו והאיטלקי חדר לתוכה באחת ,בכח, בעוצמה ותוך כמה שנייות גמר . מילא את רחמה בפרץ אדיר לוהט. וורה נצמדה בכח לעורפו והאיטלקי תפס את שערותיה   משך בכח ולחש באוזנה בחמת זעם   Putana! Putana ! putana  ( זונה, זונה, זונה).

וורה החלה לרעוד ואז היא נסחפה בגלי חשמל שורפים, בפיצוצים של אור ירוק וכחול ואדום.

וורה חיבקה את האיטלקי התמכרה לגלי העונג האינסופים אבל פתאום  הוא דחף אותה בגסות אל הרצפה. סגר את מכנסיו,  בחן אותה  לרגע בעיניו  השחורות  היפות ,  הסתובב והלך.

וורה נותרה רועדת  על רצפת המסדרון.

Putana ! זה מה שהוא אמר האיטלקי ,  !Putana  זה מה שהיא !Putana

 והיא ידעה שזה מה שהיא תהיה תמיד.....Putana!

יש לי מנוי פרו

אני מסתכל בסטטיסטיקות ומקבל לפעמים רסיסי מידע באשר לאלה שקוראים אותי

מישהו קרא הלילה המון ספורים שלי המון פוסטים. ספור אחרי ספור. כל מיני קטעים ישנים שנכתבו בחדשים האחרונים. וגם הבוקר המשיך מישהו לבקר וקרא עוד הרבה פוסטים שלי. האם זה אותו אחד או אחת?

אבל המישהו הזה לא השאיר סימנים. לא כתב כלום בדף התגובות.

ואני סקרן. מי זה?

 מי הוא הקורא או הקוראת שקראו כל כך הרבה סיפורים שלי?

והאם מצאו חן בעיניו או בעיניה?

תעלומה.