בוקר, מציאות מוזרה, ריקנות כזאת...

ידעתי שזה יגיע.

ריקנות חיובית, כי זה היה חייב לקרות כבר, ושנינו ידענו את זה.

פתאום כשהניתוק לא בא ממני הכל קיבל משמעות אחרת...

אני מרגישה את הגעגוע הזה, את המחסור הזה...

קודם הייתה הרגשה שאם החלטתי שמתנתקים, אז זה מה שיהיה.

וברגע שאני אחליט לשחרר קצת אז אפשר לחזור לדבר.. ולנתק אחרי יומיים.

אז בהחלטה משותפת והכי הגיונית ובריאה לשנינו, החלטנו שזהו.

זה כבר לא תלוי בי, זה תלוי בשנינו.

וזה יהיה לתמיד, ככה אנחנו מקווים לפחות.

אז אני מתגעגעת,

ואני אמשיך להתגעגע...

עד שזה יעבור...