כשמשהו מתפורר בין האצבעות עד אפר ומתפזר ברוח עולה הספק אם הוא היה ביד מלכתחילה.
אולי כל הלכלוך הזה הוא רק בראש שלי.
קיומו או חוסר קיומו נובע אך ורק מכוחה של המחשבה, אבל הקיום הזה לא באמת מתקיים.
הוא רק עוד מטאור בוער, שאריות מהתפוצצות גלקסית בראש שלך.
אבק כוכבים שמאיר חלק מניצוץ הטירוף שלפעמים מציץ לך בעיניים.
אתה נוהג למצמץ כשדלת האמונה נטרקת לך בפנים.
קצה חוט המחשבה נידלק מסחיבה בוערת מסופו של זלזל.
ניצוץ חסר מעצורים מכלה אותו וכשיגיע לדבר האמיתי יפוצץ אותו לכל הרוחות.
הירח, כמעט מלא, נתן הופעה מול השמש השוקעת בזמן שעמדנו על שפת המים.
כדור לבן וערפילי בשמים כחולים מול כדור אש כתום ששוקע למצולות.
ביניהם כדור עשוי מים שנשטפים שוב ושוב. אסלה אחת גדולה.
משחק הגולות של האלים.
הגלים מכים על אבן גדולה עשויה מאובנים וצדפים ועכשיו מוטל כקיסם בשפתו.
לא צריך להיות חכם גדול להבין שאף שקיעה לא דומה לקודמתה,
אבל צריך קצת שכל של הלב לזכור להסתכל עליה מדי פעם. להרגיש את השינוי.
רק רגעים ארוכים אחרי שהיא נעלמת כליל במים אני שם לב שעצרתי את הנשימה.
אומרים שזהו "זמן הקסם", לי זה היה זמן נשיפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
