ב 18 לחודש אני מתגייסת....

עוזבת את הבית (בפעם השניה בחיי) ..

אני שלמה עם ההחלטה, זה מספיק כדי לקבוע את העתיד שלי - שנתיים ו-9 חודשים (קבע..)

אמנם לא הגשמתי את מטרת המשך השנתיים הבאות של חיי (לימודי הנדסאות והוצאת תואר...) אבל אני שלמה עם ההחלטה שלקחתי, אני מודעת לעתיד שצפוי לי.... (בכל מקום שישימו אותי אני אסתדר! :))

לא נורא, בדיוק ברגע הזה אני חווה את הנפילה המשמעותית בחיי...

את המשפחה שלי אני מאבדת אמנם במהלך הזה של הגיוס ... זו החלטה שלא הוחלטה בידיי!! כמובן שלא!

את החברים אני מקווה להשאיר קרוב ללב כמה שיותר..

ומה איתי?

אני?

המצב הנפשי שלי גרוע מאד..

אני נכנסת למערבולות רציניות...

תסכול, יאוש, אמממ הרמת ידיים בקלות... עייפות, דכאון.. ומה לא?!

מקווה שדברים יסתדרו לי בצבא, אני אכיר אנשים חדשים, מסגרת חיים חדשה (אמנם לא מציאה אבל מסגרת זה טוב :))

בכל אופן.... רציתי לומר תודה לכל מי שהיה פה בתקופה והגיב  ( תגובות כאלה ואחרות :))..

לכל אלה שגרמו לי לחייך, להתרגש, להסמיק, ולעוד תחושות והרגשות מצחיקות :))

אני מניחה שזה הרגע בו בגיע תורי לתרום את חלקי למדינה...

הנה אני , עצמי ואנוכי יוצאת לי למסע נוסף בחיי (ואני רק בת 18...) תאחלו לי בהצלחה..! 

שיהיו לכולכם חיים יפים ותנצלו כל רגע ורגע לעשות דברים שאתם באמת אוהבים כי אחרי הכל..

                                   חיים רק פעם אחת..