אז אולי מצבי לא כזה קשה ולא התמכרתי (עדיין) לכדורי השינה שרק בעזרתם אני יכולה להרדם ...

אבל בואו נגיד ש.... הם עוזרים לי .. כאבי הגב הורגים אותי בלילות ...

הם כמובן, נעלמים כשהחרמנות שלי גוברת (קסם!!!) אבל .. היי... העיקר שאני יכולה לישון בלילות ...

בזמן האחרון יש ויכוחים מטים ביני לבין המושבניק המתקתק שלי.. אבל זה נובע בעיקר מהתסכולים שלי .. עם עצמי ..

המצב הזה של להיות בלי משפחה ופתאום כל המשפחה שלו מתאחדת בקריסמס... קשה לי ..

חס וחלילה.. אני הכי מאושרת בעולם בשבילו .. יש לו את המשפחה הזאת שתמיד רציתי .. התמיכה .. האהבה ... החום שאי אפשר לפספס שם ... פשוט מעלה בגרוני דמעות ... מהרצון למשפחה שלעולם לא תהיה לי ...

וישבתי מולו , מנסה להוציא את המילים מהפה אבל לא .. הן בגדו בי והחליטו להשאר שם ולהתחלף בדמעות, פחדתי שהמילים יבלבלו אותו או ירתיעו, לא יכלתי לחבק או לדבר ... הרגשתי כאילו רק רציתי שהוא יהיה המשפחה שלי ...

אבל אי אפשר לדעת מה יהיה ... את המשפחה שלי אני לעולם לא אקבל בחזרה והיא לעולם לא תחזור להיות כמו שהייתה ...

והנה אני תקועה הין משפחה מושלמת ואוהב של החבר ... ובין האין משפחה שלי ..

וקשה ... קשה מאד... והוא שם.. כל הזמן .. מנסה להגיד שיהיה בסדר .. ואני מהנהנת בראש והאמת כבר נמאס לי לשמוע את זה ... לא רק ממנו ... מכולם!

מתי??!!? מתי יהיה הרגע שבו אוכל להשתובב לי בקניון ולפנק את עצמי עם תומר ולשם שינוי לא יהיה הוא זה שמוציא את הארנק וישלם ... או הרגע שבו לא אצטרך כלום מאף אחד ??

כי ככה אני ... עצמאית עם עצמי .... התרגלתי לשרוד .. אבל כמה אפשר ??

טוב די .... נמאס לי לטחון פה את הנושא ...

אני צריכה להוציא את עצמי מזה ומהר..

ותמיד יש את הרגעים האינטימיים האלה שאחרי הדמעות ..

כשהוא מתקרב אלי, מלטף לי את הבטן ... מנשק ...

ליבי מחסיר פעימה ואנחנו נספחים ללילה מטורף ...

וככה זה .... להתמודד... אני חזקה .. אני יודעת....

אבל גם האנשים הכי חזקים מתמוטטים לפעמים .. וזה היה הרגע שלי ..

אבל חזרתי על הרגליים ואני פה שוב ...

אופטימית .. חייבת.... !