סתם הימים עוברים ואני מתהלכת לי בין כולם..

מרגישה כי קטנה בעולם העצום...

אני מתארת לעצמי שאם אני קטנה לעומת העולם ... אז עד כמה המחשבות שלי קטנות..

להתהלך סתם ככה ברחוב, בין מאות אנשים..

להרגיש את העוצמה הגדולה שכולם נמצאים ביחד ..במסה אחת ..

ומצד שני את מעט העוצמה שיש לנו כאחד ..

אבל האמת היא שאת החיים שלנו, עד כמה שמשמעותם אדירה בשבילנו.. אף אחד לא מעריך מספיק, אפילו לא אנחנו..

אנחנו לא מעריכים מספיק את המתנה הזו שכולנו זכינו בה, להיות חלק מהאוכלוסייה הענקית ...

אנחנו מתהלכים בין כולם בלי ידיעה מהו העתיד שלנו או בלי ידיעה קטנטנה שיום אחד, רגע אחד הכל יכול להעצר בלי שליטה .... אנחנו חסרי הערכה ..

אז קחו רגע ותחשבו על זה ...

תעריכו את החיים, את המשפחה, את החברים, כל מחמאה שאתם מקבלים..

תעריכו את המסגרת שאתם נמצאים בה (למרות שלא תמיד היא ראויה לכך)..

תעריכו את הדברים הקטנים שנעשים לכבודכם ..

תעריכו כל חיוך או מבט שנזרק אליכם ..

תחיו את הרגע, אל תחשבו על מה יהיה או "מה אם"...

תעריכו את עצמכם ..