אז נכון שבין 2 הדברים בכותרת אין כל כך הרבה מן המשותף אבל תכף תבינו למה דווקא יש ...

הדבר המשותף הוא ...הלב שלי ....

אז ככה...

המצב בצפון ממש חרא, כל בלוגר שני כותב פה על זה ..

נכון זה מפחיד, אני בעצמי גרה בחיפה וממש בהפצצה הראשונה הייתי כבר בדרכי למרכז לשהות אצל הורי חברי...

זו הרגשה של תסריט דמיוני שאף אחד מאיתנו לא חלם לשחק בו ואפילו לא בתור עובר אורח..

זה מעין בור כזה שאף אחד מאיתנו לא רואה את התחתית שלו..

זה מלחמה שלא ראינו כבר המון זמן ..

אז אני בטוחה כרגע, מקווה שהקטיושות לא יגיעו לאזור המרכז כי אז יהיה פיצוץ אוכלוסים בדרום :)

החבר שלי עדיין בחו"ל אמור לחזור עוד 3 שבועות..

האמת להגיד לכם? זה אולי יישמע מוזר .. אבל אני מעדיפה שיישאר שם, שיהיה רחוק מכל ההרס, הרוע וההרגיה שמתבצעות כאן בארץ ...

הרי ברגע שהוא חוזר מחו"ל ישר הוא יילך לשם, ככה זה יחידות קרביות .. איפה שחם הם שם ...

אז נכון שהגעגועים אליו גוברים ואני חולמת על היום שיגיע אבל הלב שלי עמוק בפנים מנסה להתגבר על כל זה ולנסות לדמיין מה יקרה כשיחזור ... אם גם אותו ייקחו לשם, זה הפחד הכי גדול שלי עכשיו ..

בכלל רצו להחזיר אותו מוקדם מחו"ל כדי שלא יגיע מצב שיפסיקו את הטיסות לארץ וממנה ואז הוא לא יוכל לחזור ........ אני מקווה שזה יקרה..

אם לבחור בין לא לראות אותו עוד חודש לבין חודש או יותר שבו הוא יהיה במלחמה ובתופת הזו ... אז שיישאר בחו"ל .....

אז צד אחד בי משתוקק לגעת, לחבק, לנשק ולראות אותו כבר..

אבל הצד השני שגובר עליו, הוא הצד שמפחד עליו ... ונכון שיש מאות אם לא אלפי חיילים שנמצאים שם ממש ברגעים אלה ומסכנים את החיים שלהם בשביל המדינה ....בשבילנו ..

אבל זו רק בקשה קטנה ממני להוא שנמצא שם למעלה .... זה שמחליט מה יהיה עוד רגע, מחר ומחרתיים..

רק תשמור עליו...בשבילי...

 תשמור עליו ועל כל החיילים, האזרחים וכוחות הבטחון שנאבקים כדי לשמור עלינו בטוחים ...

אמן