התעוררתי הבוקר ב6....

הייתי אצל אחי והוא וחברה שלו נסעו לעבודה, כך שזה היה הטרמפ הכי נורמלי לכיוון צפון..

ירדתי במחלף נתניה .....

לקחתי אוטובוס לקיבוץ בו חברי מתגורר, הגעתי לחדר שלנו .. נשכבתי על המיטה, התפשטתי ונרדמתי לי עירומה כביום היוולדי ...

כמובן שהיו כמה הודעות וטלפונים שהפריעו את שנתי אבל התגברתי עליהם והרשיתי לעצמי לסנן...

התעוררתי בסביבות השעה 11 וקצת ..

נכנסתי למקלחת והסתבנתי לי במים החמים ... זה היה חתיכת תענוג ... אחח מעולה על הצהריים...

התארגנתי ליציאה....

הגעתי לצומת הקיבוץ, עליתי על אוטובוס והפקקים היו מטורפים ... בהמשך התברר לי שחוליית מחבלים הסתננה לאזור השרון והם בדרך לבצע פיגוע...

מזלי שהודיעו לי על זה אחרי שכבר יצאתי מהאזור הזה ... אחרת זה סתם היה מלחיץ ...

במקום להיות תוך 45 דקות בחיפה, לקח לאוטובוס שעה וחצי בגלל הפקקים שנוצרו ממחסומים רבים שהמשטרה הציבה כדי לתפוס את החולייה...

הגעתי בסופו של דבר לחיפה,רחובות ריקים מאנשים, אוטובוסים פעם בשעה שגם הם כמעט וריקים... אווירת מלחמה ממש ... כמו השקט לפני הסערה..

עליתי לכיוון בית חולים 10, שהוא היה הסיבה שבגללה עליתי לחיפה מלכתחילה!  נכנסתי לר"מ 2 ..

חיכיתי שם בדיוק 2 דקות (הרי היה אמור להיות לי שם תור לאורתופד...) עד שמישהי ניגשה אלי ואמרה:

"אנג'ל??"

"כן..." עניתי

"טוב המפקדת מתקן החליטה שאין לך למה לראות אורתופד היום, נחדש לך את הגימלים עד להודעה חדשה, בנתיים את יכולה ללכת הביתה..."

גרררר חשבתי לעצמי...... עשיתי את כל הדרך הזו בשביל שישלחו אותי הביתה?? לא יכלתם להתקשר ולהגיד את כל זה?!?!?

טוב, אמרתי לעצמי .... אני אלך למקום מגוריי ואקח משם עוד ציוד כי במרכז אין לי מספיק ....

כשהגעתי לתחנה מחוץ לבית חולים 10 עבר חייל עם האוטו שלו ולקחתי איתו טרמפ עד למקום מגוריי...

בדיוק דקה משם, נשמעה אזעקה (יופי, זה בדיוק מה שהיה חסר לי...) ..

עכשיו לי יש דרך מאד מאד מוזרה להסתיר פחד והיא לצחוק כל הזמן ... אז החיוך לא ירד לי מהפרצוף..

"טוב את יודעת שזה אומר שניסע בזגזגים..." אמר לי החייל שאסף אותי וחייך לו ..

"חח זה אומר שגם אצטרך לרוץ בזגזגים?" גיחחנו לנו קלות

ירדתי לי מהאוטו והייתי היחידה שהתהלכה לה ברחוב...

הגעתי למקום ונכנסתי,לא היה שם איש..כולם ירדו למקלטים למשמע האזעקה..

החלטתי לעשות את זה מהר, עליתי לקומה בה חדרי ואז...שוב אזעקה....

"גררר" חשבתי לעצמי "הר"מ 2 האלה הביאו אותי עד לפה ועכשיו אני באמצע מלחמה סתם ..."

ירדתי למטה....... ואז נשמעו להם 5 פיצוצים של קטיושות שנחתו בחיפה...

נלחצתי קצת אבל בעיקר חייכתי חחחחח

אזרתי אומץ ושוב עליתי לקומה ולחדר שלי, הפע הבטתי כל שניה לחלון, למקרה שתשוגר לעברי קטיושה..

ארזתי את כל הבגדים שהיו לי בארון, קצת ספרים ותמונות ואלבומים ..... ויצאתי לדרך ....

יצאתי משם כל עוד נפשי בי ולמזלי בדיוק כשהגעתי לתחנה, האוטובוס הגיע ....

לפחות יצאתי מכלל סכנה ...

אחח זה היה יום מתיש למדי ..

אני זקוקה לשינה טובה וארוחת ערב...

בכל אופן .... המצב אמנם קשה אבל תהיו אופטימיים..

ואם יש אזעקה...באמת תרדו למקלטים!!!!

אנשושים, זה מצב לא קל של מלחמה אבל חייבים להחזיק מעמד ... !

שיהיה לכם סוף שבוע קל ושקט!