לילה.. כן כן הלילות שלי ממשיכים להיות בודדים ושקטים .... קצת קשה האמת להמשיך עם המעגל הלא נחוץ הזה שאני נמצאת בו עם האקס.. כל השבוע לא מדברים, ואז בסופ"ש הוא מחליט לקפוץ להגיד שלום, אני משכנעת את עצמי שהתגברתי עליו וברגע שהוא נכנס אני לא רוצה שיילך... כל הכמה שעות שהוא אצלי אנחנו מתאפקים ומתים לקפוץ אחד על השני... כל פעם שאני מביטה בעיניים שלו מופיעים  2 שדונים - שדון בכל אוזן ... אחד שאומר לי לא לדפוק חשבון ולקפוץ עליו ולזיין לו תצורה השני אומר לי לא לעשות את זה כי זה יחזיר את כל מה שהרגשתי אליו ושוב אני בנקודת התחלה והאמת? נשבר לי כבר........ ואני נלחמת עם עצמי ועם 2 השדונים האלה ועם הלהתאפק הזה... והוא ממשיך לזרוק לעברי משפטים כמו "את חזקה,קטן עלייך, תמשיכי הלאה, נשאר ידידים או שתבחרי להוציא אותי מהחיים שלך, גם ככה הדרכים שלנו ייפרדו כי אני טס קרוב מהצפויי, אני לא יכול להוריד ממך את הידיים אבל חייב כי אני לא רוצה שיקרה משו ששנינו נתחרט עליו"

 נשמע לכן מוכר?!! ואז הוא הולך, ואני נשארת לבד. עם השדונים .. והוא חוזר ומדביק לי נשיקה מהפנטת שמשאירה אותי פעורת פה... לרגע אני מרגישה שהלב שלי התאחה לו ואז נשבר במכה אחת שוב... ואז חברה מתקשרת לבטל יציאה ואני מוצאת את עצמי בשישי בערב, לבד.. שבורת לב (בפעם המי-יודע-כמה) ובודדה..עם כל המחשבות, הכאב והדמעות .. ממש סופ"ש אידיאלי!! זה ממש להתעלל בעצמי ... אחחחח כמה שאני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני שונאת את האהבה שלי אליו! שונאת ... רוצה לקום בוקר אחד וזה ייעלם!! רק שדילמה אחת עומדת בפניי.... להחליט אם לנתק איתו תקשר ולהמשיך הלאה....... עם כל הכאב, הרגשות הפחד המטורף הזה שאהיה לבד ..... או.. להיות איתו בקשר שבהדרגה יילך ויירד כי הוא גם ככה יטוס בקרוב מהצפויי .... קיצר החיים באהבה קשים ..

כל השבוע החיים שלי דבש.. (חוץ מסופי השבוע המתסכלים עם האקס) העבודה  מתקתקת הכל טוב, אני  נהנית מהעבודה, חוזרת בכיף והולכת בכיף. החברים אחלה, היומולדת ממשיך להתקרב (ה21 לחודש) ..

חוצמזה .. הכל טוב!