בפעם הראשונה בחיי, אזרתי אומץ ועליתי על הבמה

כל הערב הזה לא היה מתוכנן

אחרי העבודה הייתי אמורה ללכת הביתה ולנוח אחרי המשמרת הנוראית בעבודה

ואז  "המעשן" הציעו לי להצטרף לmik'es place בת"א לבילוי בחברת אנשים טובים

אני בשיא הספונטניות הסכמתי, אחרי המשמרת שעברתי הייתי צריכה משו שירגיע אותי..

נסענו לת"א, כשהגענו לשם כבר היה 11 בלילה, אנשים כבר שרו אחד אחרי השני על הבמה (באנגלית הרוב..)

עם גיטרה אקוסטית/חשמלית כל אחד עלה לנגן, הייתה שם אווירה משפחתית

מעט מאד דיברו שם עברית, הרוב בכלל אמריקאים או אנגלים ... או ישראלים שאוהבים אנגלית :)

נסעתי לשם גם עם "המולדובית",  שעלתה לשיר ... ניסינו למצוא שיר לשיר ביחד..

התלבטנו בין here wothout you לבין i dont want to miss a thing בגרסאות אקוסטיות

החלטנו על Aerosmith ועלינו לשיר...

כמו בכל פעם ראשונה הלב שלי פעם חזק למראה האנשים שישבו בין השולחנות בפאב

כמו גדולה התחלתי לשיר בקצב רגוע..

בגלל שלא עבדנו על זה לפני ההתחלה הייתה מזוייפת עד שהתאפסנו לקראת הפזמון..

דמיינתי שאני כרגיל באמבטיה שלי שרה רק שהפעם זו הייתה אמבטיה גדולה עם עוד 60 אנשים..

זרמתי עם השירה,  אנשים שעמדו שם התחילו להדליק מצתים ולנופף אותם באוויר..

את השיר סיימנו בהצלחה, היו מחיאות כפיים וזו הייתה חוויה בשבילי

נהניתי לשיר מול אנשים שפירגנו מאד אחרי זה..

ניגשו אלי אנשים והחמיאו, שאלו מאיפה אני, בגלל המבטא לא האמינו שאני ישראלית =)

כל האהבה, האחידות, האנגלית, המשפחתיות שיש במקום שכזה.. נהניתי מאד בחברת אנשים שבאותו רגע הכרתי...

השדונית מצאה לעצמה את הבילוי הקבוע לימי שני בערב :)

רק בפעם הבאה, זו בהחלט תהיה חצאית קצרה ולא ג'ינס.. והשיר הבא שאשיר יהיה לבד :)