אז השבועיים האחרונים העברתי בצורה די מפליאה בתור בכירה חדשה בצוות

השבוע הראשון עבר מדהים

הבהרתי להם שלמרות שאני בכירה שלהם, הייתי חלק מהם עד לפני שבוע ואכפת לי שכל אחד ימכור, שיצאו על בונוסים ומצד שני שיתנו מעצמם ויעזרו לצוות לתקתק עבודה. הבונוסים של השבוע הראשון היו מובטחים.

לעשות את התפקיד שלי על הצד הניהולי והמכירתי ועל הצד האנושי והאכפתי, זה המפתח לדעתי.

לפני שבוע הגעתי לעבודה בכוחות מחודשים, המזג אוויר היה על הפנים - בראשון עד רביעי היה נוראי, סופות, סערה, גשמים, קור מקפיא..... וככה זה היה נראה בצוות-

למרות שכל בוקר מחדש הגעתי עם אנרגיות, מוטיבציה וניסיתי להשרות אותם בצוות

זה לא עבד עד יום חמישי...

בחמישי התעוררתי מציוץ ציפורים, מבט חטוף בחלון גרם לי להבין שזה יום שמשי ומתאים בדיוק לריצה בחוף הים.

לא חשבתי פעמיים, קמתי מהמיטה, התלבשתי לריצה, עשיתי כמה תרגילים לחיזוק הבטן, מתיחות וישר לחוף הים.

אחרי הריצה הרגשתי תחושה נפלאה, טרפתי פחית טונה, שתיתי המון מים ומיץ תפוזים, ארזתי קצת אוכל ויצאתי לעבודה לקראת ישיבת צוות חריפה.

בישיבת צוות (הראשונה שלי בתור בכירה) היו 2 נציגות שהחליטו למצוא שעירה לעזעזל לחוסר מכירות שלהן ונפלו עליי.

לכולם הראיתי שזה לא מזיז לי במיוחד שהבוסית שלי עמדה מאחוריי לא משנה מה, אבל אחרי הישיבה התפרקתי בפניה והיא ידעה טוב מאד להרים אותי בחזרה לקרקע ולגרום לי להבין שככה אני צריכה לעשות את העבודה שלי

הצוות צריך להבין שהוא לא יכול לדרוך עליי או להתנהג איך שבא לו.

אחרי השיחה המשמרת הייתה מדהימה, הצוות סיים עם פלוס רציני ואני עם בונוס יומי ראשון לאט לאט מתקרבת לשבועי.

למחרת קיבלתי את אותם אנשים בדיוק שהיו במשמרת יום לפני, והם שוב עשו עבודה מעולה, הגעתי ליעד השבועי שלי מה שאומר שעוד 150 דולר יכנסו למשכורת הבאה.

בלי לפתוח עין הרעה לשבוע האחרון של החודש אני מקווה לקרוע תתחת כדי להשיג עוד בונוס שבועי ויומי לנציגים שלי ולי.

אתמול יצאתי לדייט, נקרא לזה "דייט חוזר" עם בחור  שניסינו לצאת לפני שנה בערך (וידוע שבשנה האחרונה הייתי בתסבוכי אקס...) אם זכור לכם מרשימת ה"מאז שהתרווקתי" פה בצד הוא "הגבוה"..רעננו את זכרונכם ותחזרו לסיפור :)

אז אחרי שהבנתם על מי אני מדברת אתם מוזמנים לחזור :)

החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס, למרות שעברה שנה, ולמרות שבאיזה שהוא מקום פגעתי בו כי אחרי כמה דייטים פשוט נעלמתי כלא קיימת בגלל המחסום הרגשי שהיה לי עוד מהאקס.....

כבר שנפגשנו הכל זרם, זה לא היה דייט ראשון כי הדייט הראשון והשני והשלישי קראו לפני שנה בערך, ישבנו במקס ברנר, אכלנו דברים מתוקים (כל פעם שאני איתו זה מסתיים במשו מתוק..[ראו פוסט "הגבוה"])

דיברנו כל כך הרבה שזה היה ממש לא מובן באופן החיובי

אחרי כל ה"מה עברת בשנה האחרונה" לא הפסקנו לקשקש סמולטוקים כאלה

אנחנו פשוט באותו הראש

וכמה שהוא ג'נטלמן ושילם את החשבון למרות שהתעקשתי להתחלק איתו

וכשהגענו אלי כי היה קר כל כך בחוץ (מה לעשות שדפקתי הופעה בחצאית וסריג ארוך .גרררר..) הראיתי לו תמונות מתאילנד, דיברנו המון- עד 5 בבוקר, על שטויות במיץ, אבל דיברנו בלי הפסקה

עד שאזרתי אומץ  ונישקתי אותו

השפתיים הבשרניות העבירו לי צמרמורת בכל הגוף

עד שאחרי חצי שעה של נישוקים על הספה אצלי בסלון אמרתי

"ששש...אתה שומע את זה?"

"מה....?"

"הפוך קורא לי..."

לקחתי את היד שלו והתכרבלנו לנו בצורות כרבול חמודות במשך שעתיים שלמות עד שנרדמנו לבסוף

כמה שפיזית הוא מתאים לי, כמה שמצחיק לי איתו כי הוא גדל בקיבוץ ויש להם כל כך הרבה שריטות שאני נמשכת אליהם, כמה שהערב היה כל כך כיפי...

בבוקר הוא התעורר והעיר אותי גם כי היה צריך לחזור לקיבוץ (באזור עפולה וזה קצת רחוק מהמרכז....)

ואני כמובן שחזרתי לישון - יום שבת, יום חופש סוף סוף..... גמאני צריכה קצת מנוחה...

התעוררתי לי, כמובן עם חיוך ענקי וישר שלחתי הודעה

"היי, היה לי כיף (ממש כמו פעם) לא יכולה לחכות לפעם הבאה"

בחזרה קיבלתי

"גמאני ממש נהניתי, מבאס להתעורר עכשיו בלעדייך"

אחחח ההרגשה שעברה לי באותו הרגע... הרגשת חמימות עוטפת אותי ממש כמו הידיים הגדולות שלו :)

בקיצור,

אני זורחת מתמיד

עם אנרגיות בשביל עוד 10 אנשים

מתחילה דרך חדשה בקרוב, כנראה גם בעיר חדשה בצפון הארץ

הנה תמונה שצילמתי בקופנגן, נוסטלגיה