חזרתי הביתה מסופ"ש ארוך אך מספק, מכמה ימי מחלה (כן, שוב!!) והחלטתי שהגיע הזמן לפוסט!!

בנימה אופטימית זו אני אבשר לכם ששוב הייתי חולה, תודה לאיזה מישהו (שלא אזכיר את שמו ) שהחליט להעביר לי ווירוס שהשם שלו מזכיר לי את תאילנד - סטפטוקוקוס  

מה שעברתי בימים האחרונים היה לא הכי נעים אבל אותי זה בידר מאד איך באוזן ימין שמעתי רק צלצולים, כל פעם שמישו דיבר או שהייתה מוזיקה שמעתי הכל בסאונדים מטורפים (ממש כמו סופרמן!!!) כך שמה שלרוב האנשים היה גורם סבל - אותי הצחיק

הקול שלי השתנה, לא יכלתי לאכול כלום חוץ ממרק וחמאת בוטנים

כל זה קרה אחרי סופ"ש כיפי למדיי בקיבוץ במרכז אצל האופנוענית, בשישי יצאנו למסיבה (בחינם) ושתינו (חינם) ואכלנו (חינם) כי המועדון שייך לדוד שלה

היה נחמד אבל מיותר כי קודם כל כולם היו ילדים, כך שהרגשתי גדולה, לא רק בגובה.... הדבר היחיד שהיה כיף זו המויזקה הישראלית-נוסטלגית שהשמיעו באחת הרחבות וכמובן לרקוד עם חברה שלא פגשתי המון זמן.

בשבת יצאנו לטיול אופניים מתיש ומהנה מסביב לכל הקיבוצים באזור, נהנתי מאד ובהחלט הייתי זקוקה לטיול הזה, להוציא אנרגיות ואגרסיות.

באותו הלילה כבר התחילו התסמינים שדיברתי עליהם בשורות הראשונות, אפילו היה לי חום והתעוררתי באמצע הלילה מזיעה לגמרי..

חזרתי הביתה למחרת בראשון בבוקר, החלטתי שזה הספיק לי, הלכתי לרופאה וכאן התחיל עוד חלק משעשע ואבסורדי - אני הגעתי אליה עם כאבי גרון, תסמינים ברורים לדלקת גרון או משו והיא אמרה לי "פתחי פה ותוציאי לשון" הכניסה מקל ואמרה "אין כלום, הכל בסדר..."

אמממ אממממ WTF?! התעצבנתי ממש היא לא הציעה תרופות או ימי מחלה וציפתה שכמו ילדה טובה אצא מהחדר

הבהרתי לה שזה לא הגיוני, שאני מאבדת את השמיעה, שכואב לי, שאני לא יכולה לדבר... היא שלחה לבדיקות דם ורק אחרי שהפצרתי בה - נתנה יומיים מחלה בבית

( גרררר  הרופאים של ימינו..)

נתתי 2 מבחנות דם מעצמי, חזרתי הביתה, ארזתי תיק קטן והחלטתי להפתיע את אמא בביקור שתטפל בי עם כמה מרקי-אמא עשירים (ועוד פינוקים)

כמובן שאמא הופתעה לראותי, נתנה חיבוק אוהב ובילתה איתי את שעותיי בעיירת מולדתי.

דיברנו המון, היא הכינה מרק טעים-טעים כמו שרק אמא יודעת להכין עד שאת צהרי היום קטעה שיחת טלפון

"שלום, שדונית?"

"ממ כן?"

"שלום, מדברת הרופאת משפחה, רציתי להגיד שחזרו בדיקות הדם וצריך דחוף אנטיביוטיקה נגד החיידק בגרון"

"אהה... (כמעט אמרתי - אמרתי לך, אבל התאפקתי..)"

והיא הקריאה לי את האינטיביוטיקה אותה אני צריכה לקנות

אחחח הרופאים האלה, התיש אותי לגמרי לא העובדה שהיא לא האמינה לי שכואב, אלא שהיא לא מעצמה החליטה לתת טיפול כלשהוא או ימי מחלה כדי שמצבי יישתפר.

בכל מקרה, נשארתי בבית הוריי, למחרת אחרי כמה כדורים של 1000 מ"ג מצבי התחיל להשתפר, השמיעה באוזן חזרה לקדמותה, יכלתי לאכול קצת יותר ממרק,

והחלטתי לא לקחת יותר ימי חופש (למרות שפתאום הציעו לי עוד... ) ולחזור היום לעבודה כרגיל.

אתמול כשהסתובבתי ברחבי עיירתי עם אימי הגענו לחנות מציאות-תכשיטים שמוכרת תכשיטי קבלה, עזבו את העובדה שלפני שבוע בדיוק עשיתי פירסינג באוזן למעלה כי החלטתי שבא לי לחדש ולהוסיף משו  החלטתי בכל זאת להכנס ולהתעניין

אני לא דתייה או חרדית.

אני חילונית מאמינה.

תמיד התעניינתי לגבי כל תכשיטי הקבלה שעשו נפלאות לכמה מחבריי ואמרתי שהגיע הזמן לעשות משהו טוב לעצמי

נכנסתי לחנות, הייתי שם בערך 10 דקות דיברנו עם המוכרת ולא התחברתי לכל השרשראות והצמידים שהיא הראתה לי ואז היא הגיע לטבעות..

ידוע שיש לי קטע רציני עם טבעות על האגודל  וישר ניסיתי, על הטבעת היו מוטבעות אותיות "סאל" - שזה לשפע והצלחה, ו"אלד" - שזה נגד עין הרע

באותו הרגע שהנחתי את הטבעת על האגודל משהו אמר לי שזה המקום בשבילה ואת האצבע הזו היא לא עוזבת

משו פנימי אמר לי, פשוט הרגשתי שהדבר הזה יעשה לי טוב, אחרי כמה הרהורים עם אמא על איך זה נראה ואם היא מאשרת - קניתי.

שלא תחשבו שזה קל בשבילי להוציא 200 שקל על משהו שהוא בעקרון "מותרות", אבל הרגיש לי כל כך טוב ברגע ששמתי אותה על האצבע שלא יכלתי להסביר.

גם אחרי שיצאתי מהחנות הרגשתי סחרחורות וכאבי ראש (ואחרי כן קראתי באיזה אתר שאלה התסמינים בשעה הראשונה שעונדים אותה), כמובן שאסור להעביר את הטבעת מאדם לאדם כי היא אישית שלי

אני לא תולה בה תקוות

אני לא סומכת עלייה שתציל אותי

אני פשוט מאמינה בה ויותר מכל - בעצמי

("איש איש אמונתו יחייה")

אז הנה זו הטבעת והאגודל השקסי שלי

(נכון הוא קצת ארוך בשביל אגודל אבל אל תשכחו שאני 1.82 ס"מ אז זה נורמלי )

בריאה, אנרגטית ומחוייכת אני חזרתי

שיהיה לנו שבוע טוב