אני מביטה במסך מחשב בעיניים מותשות

בתחושת עייפות נגררת מהשבוע שעברתי

(ואני עוד חשבתי לצאת לריצה בחוף הים, כן בטח..)

את יום ראשון העברתי כרגיל בעבודה עד שקיבלתי שיחת טלפון שהחרידה אותי לגמרי

מסתבר שאחותי עברה אירוע טראומתי מצב אבי

למחרת בבוקר התייצבתי שם, אספתי אותה מהבי"ס ונסענו לתחנת משטרה להגיש תלונה

כל היום הייתי איתה, קניתי לה לאכול, הרגעתי אותה והסברתי שהכל יהיה בסדר

את הפחד יכלתי לראות בעיניים שלה עם כל תשובה שלה לחוקרת נוער, הפחד שאם תגיד את האמת תחמיר את מצבה...

כל מה שחשבתי היה על להציל אותה ולא לתת לאף אחד לפגוע בה

אמא שלי כמובן ביקשה ממני לא להגיש תלונה למשטרה כי היא הייתה סבורה שאני עושה "את טעות חיי"

הבטתי בה כפחדנית שהיא בכלל מבקשת ממני לא להתלונן

נכנסתי למשטרה ונתתי עדות, חקרו אותי ואת אחותי (בת ה15) כמה שעות

עד שנתנו הוראה לעצור את אבי ולהביאו מיד לתחנת המשטרה

המחשבות התחילו לעבור לי בראש, האם זה הדבר הנכון? אני לא אדע עד שלא אעשה אותו, מצד שני אם לא אעשה אותו אחותי בסכנה.

רוב הסיכויים שאחי הקטן ואמא שלי ואחי הגדול ישנאו אותי, אבל אולי הם יבינו - לי אכפת, אני לא רוצה לראות את אחותי חייה בפחד, אני לא רואה סיבה למה להם לחיות תחת איום.. הבעיה שהם לא רואים את זה ככה, בשבילם זה נורמלי לחיות ככה ועד שמגיע מישהו ורואה את הדרך הלא נכונה שבה הם חיים ומנסה לשפר את זה הם זורקים הכל בפנים בנימת זלזול ושנאה..

אחותי החזיקה בי והתחילה לבכות.. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג ושאנחנו מיד יוצאים מהמקום הזה

הרגשתי מעמסה רגשית, בלבול נוראי והותשתי מהמצב... היו איתי כל הזמן בקשר ארגונים כאלה ואחרים שבדקו שהכל בסדר..

לקחתי אותה ונסענו אליי באוטובוסים כל היום מהצפון למרכז, עם אישור ממשטרת ישראל שאני אהיה המשגיחה שלה עד שיהיה לה מקום בטוח יותר להתגורר בו.

נכון, היא תעזוב את הלימודים לתקופה, ותחסיר המון חומר, זה ינתק אותה מהחברות שלה, אבל היא תהיה בטוחה..לא תישקף לה שום סכנה.

בשני הגענו לדירה שלי אחרי יום מתיש, והשכבתי אותה לישון

אני חייבת לציין שבאותם רגעים ניסיתי להרגיע אותה ולהסביר לה שזה הדבר שהכי נכון לעשות כדי לשמור עליה בטוחה והיא מבחינתה הרגישה בטחון ואהבה סוף סוף.

כל השבוע דאגתי בלהאכיל אותה, להעסיק אותה, לתת לה תחושת אהבה ומשפחתיות וכמובן להגן עליה מכל דבר.

כל החיים שלי לא הרגשתי קרובה כל כך לאחותי, לתת לה את כל כולי ולגרום לה להרגיש שיש לה אחות גדולה שדואגת לה יותר מכל ובכל רגע.

אבא שלי בנתיים עבר 2 לילות במעצר ובחקירות, וכמובן שאמא שלי (שאגב גרושה ממנו) הייתה שם לגבות אותו ..

כל השבוע אחותי הייתה אצלי, היה מישהו שחיכה לי בבית, היה מי שדאגתי לו חוץ ממני (כמובן שניסיתי להחדיר בה קצת משמעת על הדרך..) ועכשיו, כשאחי הגדול לקח אותה לסופ"ש אני מרגישה קצת בודדה, אין לי עם מי לראות טלוויזיה לפני השינה, עם מי לריב על שמיכת הפוך מתוך שינה, עם מי לאכול ארוחת בוקר..את מי לשאול איך היה היום, ומי שיתעניין באיך עברה המשמרת

אז כן זה חסר לי, זו הייתה התנסות של לגור עם אחותי - משהו שלא קרה 5 שנים מאז שעזבתי את בית הוריי, והיו להתנסות זו בעיקר צדדים טובים.

אז חוץ מכל זה, גם הבוסית שלי עזבה את העבודה וחוזרת לארה"ב חודש הבא, מה שמשאיר אותי ואת הבכירה הנוספת אחראיות על הצוות עד הודעה חדשה וזה קשה מאד..

הצוות לא מתפקד, עושה שכונה ואותי זה מתיש עוד יותר

ההתעסקות השבועית עם אחותי שהייתה בדירתי במהלך המשמרות, להיות במעקב שהיא לא יוצאת ומסתובבת במקומות שהיא לא מכירה.. גרמו לי לאבד ריכוז בעבודה ולא תלפקד כמו שצריך, הייתי במצב נפשי די עגום, הרגשתי מה זה להיות אמא פתאום, או אחות גדולה במשרה מלאה - מצד אחד לחזק את אחותי ולהרגיע אותה שיהיה בסדר, מצד שני לנסות להתמודד עם העבודה, החשבונות, החיים......

וככה בן רגע היא נעלמה לי... טוב אני משערת שאלו החיים אחרי הכל

יום אחד אתה מוקף באהבה, יום אחד אתה לא

אבל הכי חשוב שהיא בטוחה ובשבוע הבא היא אמורה לעזוב את הבית יחד עם אימי ואחי הקטן למקום מבטחים שם יהיו בטוחים לגמרי.

דבר אחד טוב שקרה השבוע -

הבקשה שלי לויזה הוגשה אתמול על ידי משרד עורכי הדין של החברה בה אתחיל לעבוד באנגליה עוד כחודש, לשגרירות אנגליה.

ייקח לה עד 6 שבועות לקבל אישור, מה שאני מקווה זה שהיא תאושר קודם כל ואז אני על המטוס הראשון לאנגליה אנשים

במיוחד בתקופה כזו, כשהכל נורא קשה לי, אני הכי רוצה לטוס

לצאת מכל הבלאגן הנפשי, להתחיל התחלה חדשה במקום חדש, ארץ חדשה ולנסות להנות מהחיים ולעבוד קשה בשביל שכר הוגן

כי מגיע לי, זו תחושתי..

אני לקראת סופ"ש מהנה, חופש, אנשים, מסיבת פרידה למנצי"ת שלי בעבודה והרבה אלכוהול

סוף סוף קצת מנוחה נפשית ופיזית

ממני אליכם