אני ממש אחרי ריצה מרעננת בחוף הים

כן כן חזרתי לשגרת המרתונים שלי  ואני נהנית מכל רגע

סוף סוף יש לי על מה להוציא את האגרסיות - וזה עובד

ברביעי שעבר הייתה ישיבת המועצה ומשרד החינוך לגבי מה יהיה עם אחותי הקטנה

אני נכחתי שם ועוד 10 אנשים שרק חלק מהם מוכרים לי, כמובן אחותי ואמא שלי

אחותי דיברה מכל הלב, ענתה בכנות על כל שאלה

ולי זה היה קשה מתמיד

שוב לחזור לאותם רגעים, לשחזר שוב שוב והכי גרוע - לשבת שם ולגרום להם להבין כמה גרוע המצב עם ההורים שלי וכמה לא בטוח לאחותי להשאר שם

לרגע וחצי חלפה בי המחשבה שאני שונאת את מה שאני עושה אחרי הכל - זוהי אמא שלי וללכת נגדה מילה במילה לא עשה לי טוב במיוחד ברגע שהיא התפרקה בידיים שלי ופרצה בבכי מר כמבקשת עזרה, לא יכלתי יותר,  חיבקתי אותה והזלתי דמעה

ניסיתי להסביר לה שיש דברים שאנחנו רואות והיא לא מסוגלת כי עד שלא יוצאים מהבית ומבינים שהחיים שם הם לא כמו שאמורים להיות - לא מבינים

ושם היא נמצאת, היא לא מבינה כמה החיים שלה יכולים להראות אחרת - יפים יותר, שמחים וחסרי פחד

ובשביל זה אני פה, עשיתי ועושה את מעשיי, כי לכל אחד מגיע לחיות חיים נורמליים ומאושרים - במיוחד למשפחה שלי

ההחלטה שאליה הגיעו היא להכניס את אחותי לפנימייה אחת ולתמיד. ניסינו לבדוק את האופציה של משפחה אומנת, אבל זהו משהו שלוקח המון זמן ומבחינתי אני מפנה את הדירה שלי כשבועיים מהיום, וזה לא רלוונטי מבחינת זמן.

אחותי כמובן עצובה עם ההחלטה, וניסיתי לגרום לה להסתכל על זה בראייה בוגרת יותר שאלה החיים, ולכל דבר יש סיבה..ויום אחד היא תסתכל אחורה ותבין שזה הדבר שהיה הכי נכון לעשות ואולי אף תודה לנו שהגענו להחלטה הזו בשבילה.

היא נורא מתוסכלת מלעזוב את החברים, את בית הספר, אותי...  אבל מודעת לכך שאין ברירה ושזה הפתרון היחיד שייתן לה לחיות בשקט ובבטחון לפחות עד שהיא תתגייס לצבא עוד 3 שנים.

אותי מפחיד שהיא תגיע למקום בו האוכלוסייה תשפיע עליה לרעה - אחרי הכל פנימיות זה לא מקום כל כך נחמד שמסתכלים על זה מבחוץ..

בגלל זה אנחנו לא נכניס אותה לפנימייה עד שנלך ונראה בדיוק מה הולך שם - להיות בטוחים שזה המקום הטוב בשבילה.

בנתיים אני אמא במשרה מלאה  עובדת בערבים, מנקה ומבשלת בבקרים (וכמובן מתקתקת 4 פעמים בשבוע ריצות בחוף הים)

השבוע נפגשתי עם המנהל עבודה שחזר מאנגליה, ישבנו לכתוב את חוזה העבודה ביחד והאמת שאני מרוצה מהתוצאות

כמובן שאני לא חותמת עד שיאשרו לי את ויזת העבודה משגרירות (משהו שאמור לקחת כמה שבועות)

כך שנוצר מצב שאני עוזבת את הדירה עוד לפני שקיבלתי אישור מהשגרירות..

הבעל בית מוכן ללכת לקראתי ולתת לי עוד 5 ימים להשאר בדירה זתומרת עד ה5.6 שזה משהו שעוזר לי מאד להתארגן על עצמי ואולי עד אז אני כבר אקבל אישור לויזת העבודה.

אם לא, יש לי ידיד שמוכן לארח אותי לתקופה עד הטיסה עצמה, במקרה הזה, מזל שיש חברים

יותר מזה, אני ממשיכה בעבודה שלי, בחיי היום יום, שלמה עם כל החלטה שאני עושה שזה משהו שלא קרה לי הרבה זמן..

אמממ יש לי ארוחת צהריים להכין ועבודה ללכת אליה

אז שיהיה לנו אחלה של שבוע

ממני אליכם