"תודה"

על היותה דירתי הראשונה

על היותה קומפקטית (ולא אקוסטית בשיט...)

על היותה דירת סטודיו, הכי נוחה שבעולם

על שסיפקה לי קורת גג במשך 12 חודשים

על שאיחסנת את חפציי ודאגת לשימורם

על שקיבלה אותי בידיים פתוחות בסופו של כל יום

שסיפקה לי מקום לבד ברגעים שהזדקקתי לכך

על שאירחה אנשים מכל הסוגים

שעברה עימי תקופות רעות וטובות

שחוותה עימי רגעי שמחה ואושר, עצב וכעס

ששמעה את תפילותיי ברגעים קשים

שהיוותה פינה למחשבותיי

הבטתי בה מבט אחרון, אמרתי לה תודה והלכתי

וכך נגמרה לה עוד תקופה מאושרת, אם לא המאושרת עד כה

שונאת פרידות, גם אם זוהי רק דירה - בשבילי היא הייתה הכל בשנה האחרונה

את דירתי בשרון עזבתי בשלישי האחרון לטובת דירה במרכז של ידיד קרוב (אפשר להגיד אח גדול )

ושם אשהה עד לטיסה המיוחלת לאנגליה (שלה עוד אין תאריך)

אני כל יום שעובר מתרגשת יותר ויותר ומודעת לזה שכל מה שמפריד ביני לבין עליה למטוס לתחילת תקופה חדשה בארץ אחרת הוא אישור עבודה קטנטן

היום ישבתי וחשבתי לעצמי מה אני משאירה מאחור, ומעולם זה לא נראה לי גדול יותר מעכשיו

את הדירה שלי

את חוף הים שהיווה לי מקום לאימוני הריצות שלי

את העבודה, שהייתה לי לבית שני שלי (והאמת זו לא העבודה - אלה האנשים!)

את הצוות שלי, שאליהם התחברתי כל כך בשנה שחלפה

את הבוס החדש שאני בטוחה שאם הייתי נשארת בארץ הוא היה דואג לי כמו שאף בוס לא דאג לפניו

את אחותי ששבוע הבא נכנסת רשמית לפנימייה

את אמא שלי שאני מקווה שתרים את עצמה (והפעם בלעדיי..) ותתחיל חיים חדשים כמו שמגיע לה

את החברים שלי, מכל רחבי הארץ שהיו שם ברגעים הקשים והטובים כאחד

את כל אותם פרצופים שחולפים על פניי ביום יום

את הקיץ שיהיה לי חסר כל כך באנגליה

את המדינה הזו, שנולדתי בה בשנת 1986 באמצע חורף קריר

את האקס (אני לא מאמינה שהקדשתי לו שורה!) שיהיה לי חסר לכל המותרות

הרשימה הארוכה הזו הייתה פעם שתי משפטים

ואיך תוך שנה וחצי (מאז שחרורי מהצבא) היא רק הולכת ומתארכת לה

כמה שזמן משפיע על חיים שלמים

ובכן חברים, כל שעליי לעשות הוא להמשיך לעבודה את השבועיים-שלושה שנותרו לי בעבודה,

זה אמנם קשה לעשות כל יום שעתיים כל כיוון מהמרכז לשרון וחזרה כדי להגיע לשם אבל זה בהחלט שווה את זה

לחכות לאישור הרשמי שיגיע לידיי כדי לצאת לדרכי החדשה

אז עד כאן

ממני אליכם