אז את החופשה לטורקיה/אילת לא לקחתי בסוף

כן זה נשמע עצוב ומעצבן אבל החיים שלי השתנו 180 מעלות לכיוון החיובי (סוף סוף!)

אם עד כה נאבקתי במורדות, מכשולים, עקיפות ונפילות עכשיו מגיעה התקופה הטובה שלי (טפו טפו טפו...)

אחרי שהחלטתי להשאר בארץ ולבטל את הטיסה לאנגליה התפקיד לא היה שלי אלא הייתי מועמדת לקבל אותו

מועמדת אחת מתוך 6 אנשים שהתחרו על התפקיד הנחשק במוקד

אחמ"ש (אחראי משמרת) - מילה שעד לפני שבועיים נראתה לי ענקית

התפקיד אומר לנהל משמרת של עד 50 נציגים, להגיע ליעד מוקדי, לתפעל את המערכות, לדאוג לכל אחד ואחד מהנציגים, להיות פסיכולוגית פה ושם, לטפל בבעיות משמעת, לתת דין וחשבון לממונים עלי על כל צעד ועל כל משמרת שלא מצליחה, להיות אחראית לנציגים לבכירים ולמנצ"ים כאחד בכל זמן המשמרת שלי, להיות כריזמתית, אחראית, לעמוד תחת מצבי לחץ, להרים איתי משמרת שלמה על הכתפיים ולהלחם בכל הכוח להרים אותה, יכלת ניתוח מצבים, תפעול מהיר

נשמע הרבה, גדול ומפחיד

אבל מה שלא הבנתי עד לפני שבוע זה שאני מסוגלת לעשות את התפקיד הזה

בשבת בערב - אחרי שנפרדתי מהצוות שלי בלי לדעת לאיזה תפקיד אחזור - בחזרה לבכירה של הצוות או אחרי קידום לאחמשי"ת,הגעתי הביתה אל הלא נודע, כל מה שידעתי זה שיש לי חופש של שבוע שאני אמורה להספיק בו להעביר את הדברים לדירת החדר החדשה שמצאתי יום לפני (כן הכל קרה מהר כמו אוטוסטראדה...) ולהתארגן על עצמי ומאד יעזור אם בדרך אני אקח איזה חופש להתרענן קצת

ראשון ושני עברו בתשישות מוחלטת מצאתי את עצמי עובדת יום עד הלילה על הדירה, הבעל בית עוד עשה כמה שיפוצים אחרונים ובסופו של דבר אחרי כל הקניות מאיקיאה והחיפוש לאחר המזרן הזוגי האידיאלי לגב שלי, המשימה הושלמה והדירה שלי קיבלה צורה.

נשארתי באותו האזור בשרון, קרוב לים, בניין חדש, קומפקטי ומספיק כדי לשרת (את מלוא) מטרותיי..

בפעם הראשונה בחיי היה לי ריהוט משלי (או בשפה נכבדה מטלטלין ) ואפילו עיצבתי כך שהכל ייראה קשור ומעוצב בסגנון מודרני וחדשני למראית העין שלי

ביום שלישי קיבלתי טלפון שביקש ממני להתייצב ברעננה לראיון נוסף (שלישי במספר) לקבלת התפקיד

הגעתי לשם, דפקתי את הראיון של חיי

הייתי הכי כנה, הכי אני, דיברתי ודיברתי ופשוט אמרתי והוכחתי כמה מגיע לי הקידום הזה בלי עזרה של אף אחד

בדרך חזרה הביתה החלטתי שאני עוברת בעבודה לפגוש את הצוות למרות החופש, רציתי להפתיע אותם אחרי 3 ימים שלא ראו אותי

עליתי על מונית לעבודה כשפתאום טלפון ממספר חסוי

"הלו?"

"כן?"

"היי, חכי אני אעביר אותך למנהלת מוקד"

"אוקיי..." באותם רגעים חשש כבד מלווה בתחושת אי וודאות תקף אותי

"מה שלומך? הכל טוב? אז ככה... קיבלת את התפקיד אני רוצה שתגיעי למוקד כמה שיותר מהר להתחיל חפיפה"

שתיקה ועוד שתיקה ואז

"אני כבר בדרך לשם..........."

"אחלה מעולה, תבואי ונתחיל להכניס אותך לעניינים"

סגרתי את הפלאפון

עם החיוך הגדול שעלה על שפתיי והרגשת סמיקות לחיי תדהמה אפפה אותי

אני? אני ? אני ?

עזבו את העובדה שבפעם האחרונה שהייתה בחורה באחמש"יה הייתה בדיוק לפני שנה ביוני 2007 אני גם הבן אדם הכי צעיר שקיבל אי פעם את התפקיד הזה בכל תולדות החברה... ועוד אני?

לא האמנתי, פשט הלכתי למוקד בגאווה, הרמתי את הראש למעלה ואמרתי לעצמי שעשיתי את זה

כשהגעתי למוקד היו הרבה איחולים (שלמרות שעבר שבוע אני עדיין מקבלת אותם ), רוב המוקד היה בהלם טוטאלי בגלל העובדה שאני בחורה ושזה דבר לא רגיל שיש בחורה אחמש"ית וגם כי הם לא הכירו אותי ולמרות שאני שנה וחודשיים במוקד הזה התחלתי כנציגת מכירות, בכירה של צוות ומשם טיפסתי לתפקיד האחמשי"ת, אף אחד לא באמת הכיר אותי (נשארתי על פרופיל נמוך)

מאותו הרגע המידע התחיל לזרום אליי ובכמויות, יש כל כך הרבה דברים לטפל בהם וכל כך הרבה אחריות שזה שימש לי כאתגר כדי לבחון את עצמי בעיקר ועם כל הנחישות ללכת ולעשות מה שאני יודעת הכי טוב

שבוע עבר, אני עוד בחפיפה, אני לומדת כל יום דברים חדשים, אנשים חדשים ומושגים חדשים

נכנסתי לנעליים גדולות לגמרי והם לאט לאט תופסות את צורת רגליי

זה להתעורר כל בוקר עם חיוך אחר על השפתיים שעוד יום של משמרת על אחריותי הגיע

אני נהנית משפה משותפת עם כל צוות ההנהלה במוקד, פתאום אני מגלה בי יכולות שלא חשבתי שהיו קיימות בי לפני או שזה נבע מפקפוק עצמי

כל פעם שאני במשמרת עם אחד האחמש"ים אני שואלת את מותר לי לעשות משהו והם בכל תוקף אומרים לי

"את אחמש"ית תעשי מה שבא לך!" ומזכירים לי את מעמדי שעוד קשה לי לעיכול

מה שכן אנשים אני זורמת עם החיים

לאחרונה התחלתי קשר קטן וחמוד עם מישהו חדש שהכרתי, אני שומרת על זכות שתיקה כי אני לא רוצה לפתוח פה

נכנסתי לחיים שתמיד רציתי שיהיו לי

אני בתפקיד מכובד בחברה מכובדת

אני בעלת דירה מושכרת

אני מממשת את עצמי בכל יום שעובר בכל דרך אפשרית

והכי חשוב - אני בעלת השפעה

אני מהווה דוגמא ולשם רציתי להגיע כל חיי

אז הנה אני מתחילה לה עוד דרך חדשה אנשים

שהתחילה על רגל ימין (על כמה רגליים האמת ) ואני מוכנה לדרך הזו כמו שלא הייתי מוכנה בכל חיי

זה הזמן שלי לממש את עצמי ולהנות טיפה מהחיים אחרי כל הקשיים שעברתי בשנים האחרונות