מחפשת אני

את אותו זמן אבוד

שהשארתי מאחור במערבולת או חור שחור

בגיל כזה לא חשבתי שאגיע למקומי כיום.

שאפרנס את עצמי במלוא מובן המילה

שאדאג להוצאות, לחסכונות לחשבונות לשכר דירה והלימוד

שהמחשבה שלי תהיה בוגרת יותר ואחראית

שלא אוכל לקום יום אחד, לעזוב את עבודתי, את חוזה השכירות ולצאת לי לטיול בעולם.

הרי ברגע שייגמר הטיול לא יהיה לי בית הורים חמים לחזור אליו להתחיל לחסוך מחדש

לא אוכל לקום יום אחד ולהחליט שנמאס לי מהחיים האלה ולא לעבוד חודש שלם

היכן אתה גיל נעורים שנלקחת ממני בתוך פרק זמן תמים

תמימות כמעט ולא נשארה

כל מה שיש אלה הדאגות לעתיד

למה יהיה

למשכורת הבאה

לשכר דירה

לעוד שנה שעוברת בעבודה

לאותו עולם שאפספס אם את כל החמש שנים הבאות אעביר בלהתפרנס בלי הפסקה ולדאוג למחייתי.

לאותם חוויות שמחכות לי אי שם ביערות גשומים, ערים עתיקות, נהרות סוחפים, חופים עוצרי נשימה, שמיים ללא גבולות.

האם יהיה גם בהישג ידי לחוות את אותם חוויות שבני גילי חווים כעת?

האם יהיה באפשרותי לקבל את אותה תקופה שהתערבלה לה אי שם?

אני כך כבר שנתיים מספר

למה ואיך דווקא עכשיו ראשי סחף אותי למחשבות אלו?

איפה מחשבות אלה היו שנתיים שלמות?

בהכחשה שזה אורך חיים נכון ובריא לילדה בגילי?

מוזר שאני קוראת לעצמי בשם זה, כל פעם שפנו אליי עם כינוי זה עיקמתי פרצוף

הרי איני ילדה, רק בגיל

עשרים ושתיים חורפים

שמתוכם 18 שנים בחסות הוריי

ועוד 4 נוספות לגמרי לבד מתמודדת עם החיים וכל מה שמסביב להם

לצערי הגיל לא מראה או משקף את החבילה עצמה.

אפילו שערות לבנות כבר הצמחתי, למזלי זו קבוצת שיער אחת.

בדיוק לפני שנתיים השתחררתי בבקו"ם, פרופיל 21 רפואי מאותה פציעה

עם קיטבג על הגב ומדי צה"ל התחלתי את החיים האזרחיים ממש מאפס.

תוך שנתיים נהייתי אחראית משמרת במוקד שמונה 50 איש במשמרת, מאוהבת בתפקיד – בחיי לא חשבתי שאגיע לרגע שאתאהב בעבודה. אבל מה לעשות יש הפתעות בחיים...

מאוהבת בתפקיד אמנם, אבל במחשבה חטופה הם פה אני אמורה להיות?

את התשובה לא אקבל לעולם

אני מרגישה שזהו מקומי כמובן

אבל לדבר עם בני גילי זה אחר

זה ראש של חופש, עולם ומלואו, חוסר דאגות, כמות אדירה של צריכת אלכוהול, עבודה מזדמנת כדי לממן את הטיול הבא, הורים שמספקים את כל הצרכים, החשבון היחיד שדואגים לו הוא הפלאפון וזה גם במקרה הגרוע ביותר.

ראש של הנאה מירבית, חבר'ה שנמצאים בדיוק באותה נקודה ולהעביר איתם את כל החוויות האלה.

סקס מזדמן, מועדונים ומסיבות, סמים אם אפשר, צחוקים ועבירה על החוק בלי לדפוק חשבון

לא לכל אחד מהדברים ברשימה הזו אני מתחברת, האמת היא שרק לבודדים.

אחרי הכל אני כרגע במקום אחר לגמרי

אם הספקתי לעשות חצי ממה שכתוב למעלה? אולי אחד וזה סקס מזדמן .

האם אפסיק לעשות את השאר? לעולם לא.

תחושת פספוס? כרגע עצומה

פתרון מיידי? להיות בזרועותיו של אדם אוהב שיגיד לי שהתחושה תעלם ויגרום לי לחייך ולהסתכל על מה יש לי במקום מה שאין

לכתוב את זה ולרגיש זה אמנם שונה

אך בכל מילה יש רגש

היא הרי נכתבת בגלל רגש, תחושה או סתם תחושת התפרצות

עייפות כבדה נפלה בחלקי

יותר מדי אינפורמציה עברה במוחי בשעה האחרונה

תהיות מיותרות שמשאירות אותי בעיקר עם סימני שאלה..."