אז כן כמו שחשבתי ודמיינתי ותיארתי לעצמי -  גם הרגע הזה הגיע.

אני יושבת בדירה שלי, ונזכרת אחורה בזמן, על איך עברתי כל כך הרבה כדי להגשים עוד חלום קט שלי

כדי לכבוש עוד מטרה שנשמעת קטנה אך בשבילי היא אדירה

לפני שנה בדיוק התחלתי דרך חדשה בחיים שלי

השתחררתי מהצבא אחרי פציעה והתחלתי מאפס

אפס הכוונה להזרק לחיים האמיתיים בלי משפחה, בלי נסיון, בלי עבודה

ואני היום בחורה שעוד שבוע חוגגת יומולדת 21

עם דירה קטנה, עבודה, מחשב נייד, המון חלומות, עם קצת נסיון  וטיסה ראשונה לחו"ל שתקרה בעוד כ3 ימים.

עברתי המון בחיים והזמן הזה, התקופות, הרגעים הקשים והטובים כאחד... 

אני נראית כמו כל בחורה בת 21 שנמצאת בתחילת חייה, כשאני מרגישה שאני נמצאת כבר בחצי דרך

האנשים שרכשתי עם הזמן

המקומות שהייתי בהם

הרגעים הבלתי נשכחים

היו רק נגיעה למה שיעבור עליי (זו מעין תחושת בטן שכזו...)

והנה אני יושבת ב1 וחצי בלילה, יומיים וחצי לפני הטיסה הראשונה שלי לחו"ל והפרפרים לא עוזבים אותי, והמחשבות בראש על מה יהיה ואיך...

ודמעה זולגת על לחיי מגאווה, אחרי כל השנה וקצת הזו של עבודה מתמדת, עמידה בזמנים ובלחצים, קריעת תחת בשעות טירוף, ויכלת להתמודד מול כל הקשיים,

זה קורה...

הגשמת חלום, השגת מטרה, נגיעה במשו שכל חיי היה רק אצל אחרים או בלתי אפשרי או "כשאגדל אז  אולי..."

כי אף פעם לא הערכתי את עצמי כמו שצריך, זה הגיע אליי לאט לאט בשנה האחרונה. ואין תחושה טובה יותר מלדעת מי אני ולמה אני מסוגלת.

והגאווה הזו שמהיום שהחזקתי את הכרטיס טיסה ביד רק התעצמה עד לרגעים אלה, לא עוזבת אותי וגורמת לי להביט בעצמי ובמי שאני ולהזיל דמעת התרגשות

כי מי שאמר שהכל אפשר - אם רק רוצים? הוא גאון.

גאון כי המשפט הכה נכון הזה הולך איתי מאז שעזבו אותי, מאז שנטשו אותי, מאז שהתחלתי את חיי בלי עזרה מאף אחד חוץ מעצמי.

והנה אני פה, מוכיחה כמה המשפט הזה הוא אפשרי.

ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת.

כי כמה שתרצו התאווה שלכם לאותו דבר רק תתחזק ואתם תמצאו את עצמכם עושים מאמצים ומנסים ונאבקים כל כך קשה כדי להשיג אותו - כמו שלא חשבתם שאתם מסוגלים. וזה מה שקרה לי בשנה וקצת האחרונה... הגעתי לרגעים שלא האמנתי שאוכל להגיע.

כמו רגע זה ממש.

שכל תיקיי ארוזים.

הדירה נקייה לקראת 42 ימים בודדים.

הפרפרים בבטן לא עוזבים

והדמעה מהגאווה הפכה לדמעות התרגשות

השם שעל כרטיס הטיסה הוא שלי

והעיניים לא נותנות להרדם מהעתיד הלא נודע שלפניי

אז אנשי בלוג יקרים  , השדונית שלכם בשבת בערב עולה על המטוס בפעם הראשונה בחייה

מבטיחה לשמור על עצמי כדי לחזור ולספר לכם איך היה

אתגעגע ואשתדל לעדכן או לפחות להגיב לתגובות שלכם

אז תאחלו לי בהצלחה

נשתמע