התחושה הזו של הצורך בכתיבה

עברתי לא מעט ב3 החודשים שעברו, הפוסט האחרון היה מוכן לכם עוד לפני חודשיים רק שהוא נמחק שניה אחרי ששמרתי אותו

אז כמה עדכונים חמים (שכבר התקררו מרוב שקר בחוץ בררר..)

הפעם האחרונה שנכנסתי לפה לכתוב לפני כמה ימים (והתחרטתי) היתה שמספר הכניסות לבלוג היו 22,222 ובאותו היום חגגתי יומולדת 22!  

הספקתי להוציא רשיון על אופנוע עד 33 כ"ס, עברתי תיאוריה 3 וטסט ראשון

זה הרשיון הראשון שלי והגיע הזמן באמת בגיל 22!!

הספקתי להנות בטורקיה עם הבן זוג (לשעבר..מיד תשמעו את ההמשך), באמת 4 ימים של אלכוהול, שמש, נופש ואנשים טובים

הספקתי לעשות קעקוע של כנפיים על הגב (משו שמתבשל אצלי כבר שנים)

הספקתי לקנות קטנוע 250 סמ"ק ושבוע אחרי הספקתי להחליק איתו ולהיות שבועיים בבית - תקופת ההחלמה שנגמרת ממש היום

הספקתי לחזור להיות בקשר עם ההורים שלי, אחרי שהם שמעו שעברתי תאונה הם החליטו שהפעם הם יהיו שם בשבילי, זה צעד ענקי וטוב בשבילי

הספקתי להפרד מהבן זוג ממש לפני מספר ימים...

והספקתי לחגוג יומולדת 22 ביום ראשון (אבל החגיגה האמיתית תהיה בשישי הקרוב!)

הספקתי להיות אחמשית כבר חודשיים ברציפות במקום הראשון (ואני הכי צעירה שם )

את 3 החודשים האחרונים העברתי בעיקר בלהעביר חוויות עם הבן זוג לשעבר, המנהל. חוויות ותחושות שלא הרגשתי שנים. בלעבוד הרבה, בלהשקיע במערכת היחסים, בלהתפשר, בלהחליט החלטות, בלתת מעצמי לקשר..

אך הרגשתי שזהו קשר דוחק ולוחץ מדי

שהפרש הגילאים בינינו (6 שנים) לא עושה כל כך טוב בתהיות לגבי העתיד. וכמה שאני בחורה של לחוות ולחיות את הרגע - כאן הבטתי קדימה והגעתי למסקנה שאני יום אחד אברח אם הוא רק יציע על לקדם את היחסים שלב או שניים קדימה. הוא בן אדם נפלא, אדיב, נבון, מתוק, שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות ובואו נהיה כנים כרגע, אין הרבה בחורים כאלה שם בחוץ.. ובכן

למה עזבתי? אני לא מרגישה אליו את הרגש העז, התשוקה, הריגושים שהיו לי. וכנראה שהשגרה והחוסר בהנ"ל גרמו לי לאבד עניין וההבדל העצום בינינו הוא שאני הרפתקנית ושובבה והוא שגרתי .. מאד אפילו.. אולי זה פער הגילאים, אולי זה האופי..

אני עוד בהחלטות ותהיות בתוך עצמי אם זה היה הדבר הנכון לעשות, אחרי הכל זה קרה רק בשישי האחרון.

שישי האחרון ומאז אני שואלת את עצמי המון שאלות לגביי, הזמן הזה בבית - שבועיים של החלמה שמתוכם שבוע שלם הייתה לי יכלת אחת - לשכב על המיטה עם רגל בגודל כפול מהרגיל ולא לעשות כלום

בתור אחת שלעשות כלום זה בשבילה עונש, ניצלתי את הזמן כדי להיות כנה עם עצמי, להבין לאן אני רוצה להגיע, מה אני רוצה לעשות ועם מי

ואז התחילו לקרות דברים...

הבן זוג שלי לא ראה את זה מגיע, מבחינתו הכל היה טוב ויפה... אבל אצלי זה הצטבר כמה שבועות...

בכל אופן היום נגמרו לי ימי ההחלמה והחלמתי לגמרי (טפו טפו טפו) גם משן הבינה שעקרו לי בבוקר הראשון שלי בתור בחורה בת 22 וגם מההחלקה עם הקטנוע שאני מקווה שלא יהיו עוד כאלה 

אני חוזרת לעבוד עוד כמה שעות והאמת היא שהתגעגעתי לאני הזה

לחופש והביטוי העצמי שלי, לחברים שלי, ללבד הזה שהיה חסר לי בתקופה האחרונה, לדברים שלא עשיתי בחצי שנה הזו

שחזרו אליי

אז אולי זה טוב ואולי זה רע, אבל מה שבטוח

חזרתי ובגדול