...אני מוצאת את עצמי יושבת מול מסך המחשב הזה בשבועיים האחרונים
רציתי לשתף בכמה מתיש היה המעבר מדירתי לידיד שלי במרכז
בכמה זה מוזר פתאום לעבור לגור עם בחור (שהוא לא בן זוג) וכמה שהוא דואג ועוזר לי
רציתי לשתף בכמה אני משתוקקת לאישור העבודה שיגיע כבר מהשגרירות
בכמה שהצלחתי להרים את הצוות שלי בעבודה ולהכין אותו לקראת עזיבתי ובנתיים הם עושים עבודה נהדרת
רציתי לשתף בזה שלמרות כל המאמצים, אחותי החליטה לחזור בחזרה להורים שלי ושאמא שלי לא תצא משם לעצמאות ולחיים חדשים
בכמה שאני נהנית מכל יום שעובר פה כמו שלא נהניתי מעולם עם החברים והאנשים שלי בעבודה
רציתי לשתף בחזרה שלי לחדר כושר וכמה טוב זה עושה לגוף ולנשמה..
אבל רק בפעם הזו
הפעם שבה אני יושבת מול המסך והכל נשפך החוצה כי מצאתי את עצמי כשהמסך הזה הוא היחיד שיקשיב לי כרגע
אם אזיל דמעה, הוא יהיה פה כדי לתעד כמה חמה היא על הלחי
אם אצחק הוא ייראה את החיוך שלי וימשיך לתעד את רגשותיי
יום ראשון, תחילת שבוע
אחרי סופ"ש נהדר
כל הבוקר ניסיתי לתפוס את אימי בעבודה, בטלפון האישי שלה
אך דממה
סיימתי אימון
מיוזעת ומתנשפת ניגשתי לתיק
שלפתי את הטלפון משום מה הייתה לי הרגשה שמחכה לי שם משהו
"2 הודעות"
פתחתי אותן
ישבתי נדהמת
אימי כתבה לי שהיא מרגישה שעשיתי לה עוול וכאב בנסיון לתקן הכל
שאעזוב אותה בשקט ושאשכח שיש לי משפחה
אהה ובנזכרתי בסוף קטן -
שיהיו לי חיים יפים
דמעה זלגה על לחיי
הקרבתי כל כך הרבה, נתתי מכולי הכל בחודשיים האחרונים כדי לתת לאימי ולאחותי חיים מאושרים יותר כי מהגיע להן
אימצתי את אחותי אליי למשך חודש,
טיפלתי, דאגתי, חינכתי,מימנתי אותה רק כדי שתהיה מאושרת
שלחתי את אימי לטיפולים כדי שבסופם תוכל לצאת מהבית ולהוכיח שהיא מסוגלת להתמודד לבד בלי אבי
נפגשתי עם יועצים כדי להוכיח לאימי שהיא לא חייבת לחיות בפחד ויש פתרון יפה וטוב יותר לה ולאחיי
שעות של נסיעות מעירי לעיר ילדותי
שעות של בכי
שעות של מלחמות מול עובדי מועצה ועובדות סוציאליות שייתנו לאימי מה שמגיע לה
שעות של מחשבות והחלטות גורליות
ומה
בסופו של דבר
היא מנתקת אותי מהמשפחה
(אם אפשר לקרוא לזה משפחה בכלל)
זורקת את הכל בפניי
ומתעלמת ממני
ניסיתי ליצור קשר עם אחותי ואחי הקטן
אין תשובה
למה לגרום לי לסבל כשסבלתי כדי לעשות אותן מאושרות?
למה להעניש אותי כמו שכבר עשו בפעם הראשונה שזרקו אותי מהבית לפני 3 שנים?
למה להחזיר אותי אחורה לתקופה שבה נידו אותי מהמשפחה?
למה לא להאמין שיש דרך טובה יותר לחיות והיא לא כוללת בתוכה פחד, אלימות וקנייה שלכם בכסף?
אחלה דרך לסיים את התקופה הזו בארץ, לדעת שמשפחה לא תהיה לי פה כשאחזור
אולי זהו גורלי
לצאת לשם כמו שעשיתי ב3 שנים האחרונות ולחיות את החיים שלי רחוק ממה שפעם היה משפחה
ורק עכשיו אני מאמינה לאותו הבן אדם
שבפעם הראשונה אמר לי שאי אפשר להציל את כל העולם
כי אחרי כל כך הרבה נסיונות
הבנתי שזה בלתי אפשרי
ממני אליכם
כינוי:
הכי גבוהה בישרא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)