תהיות...

אני לא יודעת כמה שטחית אני יכולה להיות...
קראתי את הקטע "לגעת בעצב"
הפסקתי כל פעולה אחרת למשך שעה..
התחלתי לראות כבר מטושטש אבל נלחמתי בכך כי לא יכולתי לעצור לשנייה....
זה סיפור מדהים...
איזה כוח אדיר צריך להיות לאיש שכתב אותו...
הוא אמר שהוא חסר כוח אבל הוא מלא יותר ממה שידע.
כמה שטחית....כי כל מה שיש לי להגיד זה "וואו"
אין לי שום הזדהות.שום רגשות הבנה....
אבל משהו צובט לי בלב...
הדופק עולה.
הראש מסתובב..
ואין לי שום תשובה למה...
העיינים דומעות...
אני מרגישה כל עצם בגופי...
כמה שטויות בתגובה אחת...

את התגובה הזאת כתבתי בבלוג אחד...בלי שום קשר לפוסט עצמו אלה בקשר לסיפור שהיה קישור שם.. והאמת שאין לי יותר להגיד ממה שנכתב למעלה.. שווה כל שנייה..והן רבות!!..

הסיפור : http://www.geocities.com/simankria/lazaros.htm

הבלוג: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=18082&catcode=&year=2006&month=1&day=0&pagenum=2