תהיות...

אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל.

יש בי מעיין הרגשה נהדרת. הרגשה שמתמלאה רק בטוב.. ולע ברע.

מעין הרגשה חמימה וכייפית, מציפה אותי כל פעם מחדש.

בכל שיחה איתו, בכל מילה איתה.

בכלל איכשהו שום דבר לא מעציב אותי, שום דבר לא פוגע בי.

יש מסביבי מעיין מעתה- כדור עוצמה מזכיר לי את פוקימון ושאף אחד ושום דבר לא יכול לפגוע בי

זו מעין תקופה של עזיבה, חזרה, הרגשה של געגועים..

חופש..

הרבה חוזרים..הרבה נוסעים...

שלחתי אותו-המכתב למלאך שאבד

אני לא מצפה לתשובה

ואני מאמינה שאני גם לא אקבל

אבל אני צריכה לכתוב ביומיים הבאים עשרות מכתבים אחרים..

לכאלה שנוסעים ולא אראה תקופה ארוכה..וסתם לכאלה שאני רוצה להגיד מה אני מרגישה..

ובעיקר אני רוצה להגיד תודה.

לכל אחד.

כי הוא מיוחד.

לכל אחד שנותן לי לומר את דבריי.

לכל אחד שמבין. לכל אחד שרוצה להבין.

לכל אחד שלומד אותי ואיתי.

תודה.