התמונה האחרונה.
יושבים בפעם האחרונה על הספה, על יד האח. בהלה בעיניים, אמא ליד הדלת בוכה. לפני מספר רגעים שני שוטרים פרצו לבית ולקחו את אבא. הבוגר, מבין מה קרה- הוא יודע שלא יראה שוב את אביו. הוא שמע את הורי חבריו מדברים על הרצח. על ההשמדה. אחיו הקטן, קטן מכדי להבין. אך הוא מרגיש בסכנה, בפחד ששוררים באוויר. הוא רואה את אימו בוכה, הוא מרגיש בעצב.
ביום למחרת הייתה מהומה. האם לקחה את הקטן והלכה העירה. היא הניחה אותו במרכז השוק ועזבה. אישה- מוכרת דגים, אספה אותו. היא ידעה שהוא יהודי, אך הוא היה קטן, בלונדיני, עם עיניים כחולות. היא האמינה שתוכל להצילו ולהציגו כבנה.
האם חזרה לביתה בדיוק כשלקחו את בנה. הוא נלחם בהם והאם שלא יכלה לראות את בנה מובל אל המוות רצה לעברו בקריאות. החייל לא היסס וירה שתי יריות. הבכור ראה את אמו מתמוטטת לנגד עיניו.
הוא הובל למחנה השמדה. שם הוא הצטרף למחתרת. הם החליטו למרוד, אך נתפסו ונורו באותו הרגע. למחרת המחנה שוחרר.
לאחר שנים, גילה הקטן, שאז כבר היה למבוגר, את יומניה של אימו,. אותה אישה שהצילה אותו. הוא גילה כי הוא יהודי.
אותו אדם, שחי כרגמני שנים רבות, התפלא. אך החליט לעבור לארץ ולבנות פה את משפחתו.
( במסגרת פעילויות פולין על הילדים נתבקשנו לבחור תמונה ולכתוב עליה סיפור קצר-
באמת זו היתה תמונה של אחים כנראה, שנמצאו בבית יתומים לאחר המלחמה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
