היום אני בקטע של נוסטלגיה..

קראתי היום המון קטעים שנכתבו לפני שנה ואף קצת יותר..

רובם מכילים בתוכם סיפורים אמיתיים ..ומידי פעם בדיה מוחלטת.

תהנו..

(אכן סגנון הכתיבה שלי השתנה במובנים מסויימים..ובאחרים נשאר דומה לעצמו)

כריס

רק באחד בלילה עזבתי את הטלוויזיה.

נכנסתי לחדר וישר למיטה, הדלקתי את מנורת הלילה שתלויה על השידה הצבעונית ולקחתי את הספר הראשון שהגיע לידי, במקרה זה היה "חוכמת הבייגלה", ספר די נחמד שסיימתי לקרוא לפני לא פחות מחודש, אבל תמיד נחמד לרענן את הזיכרון ולקרוא ספר טוב. בשתיים וחצי הנחתי את הספר על השידה, סגרתי את האור וקיוויתי להירדם כמה שיותר מהר. אך מה לעשות כמו בכל לילה העייפות בורחת ונשארות רק המחשבות שממלאות את ראשי ללא מקום מיותר. ראיתי בראשי את כריס, את עיניו הכחולות, את שערו הבלונדיני ושוב את עיניו המהפנטות.

טוב אני אספר קצת על ההיכרות שלי עם כריס כדי שתבינו במי ובמה מדובר.

במשך כשנה שלמה שמעתי דיבורים פה ושם על כריס המהמם מפי חברותיי לכיתה, אך אף פעם לא שמתי לב עליהם, כי לא הכרתי אותו. אני למדתי בבי"ס בקיבוץ ואילו הוא למד בבי"ס בעיר.

ישבתי בביתי במרפסת וצפיתי בכנרת שיופיה מדהים אותי כל יום מחדש. בכל יום אני אומרת לעצמי כמה כיף לגור במושב, שנמצא באזור יפה כל כך ועם נוף מדהים. ישבתי במרפסת ושמעתי את הדיסק של צלילי המוזיקה אשר בקע מהפטיפון שנמצא בחדר האורחים, כאשר אחותי יצאה מהדלת ובידה הטלפון ואמרה לי שמישהי מחפשת אותי. ירדתי מגג המרפסת וניגשתי עליה, לקחתי ממנה את הטלפון וביקשתי ממנה ללכת. עניתי לטלפון ומהצד השני הייתה דיאנה אשר שאלה אם אני באה בסופו של דבר למסיבה מחר, עניתי לה כמעט בצעקה שברור שאני באה ושאני לא יפסיד אותה בשום מקרה. למחרת אני דיאנה וחברי הטוב ביותר דולב נסענו למסיבה. הגענו למסיבה כשעה וחצי לפני הזמן אז התיישבנו בחוץ וחיכינו שחברתנו מהעיר תגיע. לאחר המתנה לא קצרה נכנסו למועדון שהיה די מלא וישר התחלנו לרקוד ולהנות מרגע לרגע.

כמו בכל מסיבה היו טיפוסים שונים ומשונים. היה כיף עצום במיוחד בגלל שלא הייתי כחצי שנה במסיבה ונהנתי כמו שלא נהנתי בחיים שלי. כאשר הגיע השיר המפורסם "לטינוס" שאותו כולם רוקדים בצורה דומה, חברתי דיאנה התיישבה על הבמה שעליה רקדנו קודם לכן וטענה שהיא רוצה לנוח קצת,לאחר כמה שניות, התיישב לידה מישהו מקסים דיבר איתה כמה שניות ולאחר מכן הלך, ישר קפצנו עליה ושאלנו מה הוא רצה והיא מיהרה לספר שהוא שאל מאיפה היא ואיך קוראים לה ולאחר מכן הלך. בסוף המסיבה כבר ידעתי שזה היה כריס. כל כך קינאתי בה, אך את הקינאה שמרתי לעצמי והצבתי לעצמי מטרה: יהיה מה שיהיה, את תכירי את הבחור כמה שיותר טוב.

לאחר כחודש, פורסמה מסיבה של שחור-לבן ואני וחברותיי יובל ונילי, החלטנו ללכת על המסיבה ביחד. באותו היום הגענו ליובל ומשם בערב למסיבה. הייתה מוזיקה טובה ושינו קצת את המקום ואת הבמות הכפילו. חיפשתי את כריס אבל  במקומו ראיתי את דולב רוקד על הבמה הגבוהה, הצטרפתי עליו מיד ונסחפתי בריקודים, אם זאת חיפשתי את כריס ולא ראיתי אותו בשום מקום. לאחר כחצי שעה שאני מחפשת אותו קלטתי אותה על הבמה שמתחתי, ישר התחלתי לעשות לו עיניים ולאחר שהוא קלט אותי עשיתי לו סימן שיבוא, הוא עשה תנועה של "לא" עם הראש והמשיך לרקוד, לאחר ככמה דקות החלטתי לעבור לבמה ממול ועברתי לידו, הוא אמר לי משהו אך בגלל עוצמת המוזיקה לא שמעתי את דבריו.

לאחר מכן ראיתי אותו רוקד עם אחת מהבנות שאני מכירה ודי התבאסתי, ומנקודה זאת נהנתי פחות מהמסיבה, אך לא נתתי לתקרית הזאת למוטט אותי, המשכתי כמו גדולה.

ביום למחרת נכנסתי לאייסיקיו, והוספתי אותו לרשימה שלי, באותו היום הוא התחבר והתנהלה בינינו שיחה נחמדה שרק בסופה הוא הבין מי אני.

לאחר השיחה הזאת היו עוד הרבה שיחות נחמדות ומעניינות שבכל שיחה גיליתי עליו משהו חדש ומרתק.

לפני מספר ימים דיברתי איתו והוא שאל אותי למה לא הייתי במסיבה האחרונה שבכלל לא ידעתי על קיומה וחבל שלא, כי ממש רציתי לצאת לבלות, בנוסף הוא אמר לי שבעוד כשבוע מתקיימת מסיבה נוספת, מסיבה גדולה לכבוד החזרה ללימודים ואמרתי לו שאני יבוא והוא החזיר באותה תשובה.

שכבתי במיטתי וחשבתי עליו ועל עוד אלף ואחת דברים.

לאחר כחצי שעה של ניסיון קלוש להירדם החלטתי לחזור על הספר ונסחפתי בו, קראתי יותר ממחצית הספר ואז החלטתי שמספיק להיום, סגרתי את הספר כיביתי את המנורה ושכבתי לישון.

 סופשבוע מטורף

ביום חמישי יצאתי משיעור ביולוגיה וכאילו מישהו הטיל עליי כישוף- נעלם לי הקול, נעשיתי צרודה מרגע לרגע ומיום ליום זה רק החמיר.

לאחר ביה"ס נסעתי למלי שגרה ליד הקרייה, די קרוב לבי"ס.

מלי ואני ישבנו, ריכלנו ועשינו אלף ואחת דברים.

ביום שישי הייתה בתכנון מסיבה במועדון וכמובן שתכננו לבוא ולדפוק הופעה.

בערב דיברתי באייסיקיו עם כריס והוא היה חמוד מתמיד, הוא סיפר לי שבשבוע הבא הוא יטוס לאליפות אירופה, באיגרוף קדטים, הוא סיפר לי על עצמו וביקש שאני יספר לו על עצמי, הוא אמר שהוא לא בטוח אם הוא יבוא למסיבה, אבל רמז בדבריו שאם הוא יבוא הוא יבלה איתי, שמחתי אבל בתוך תוכי הרגשתי שהוא לא יבוא.

כמובן שהתחושה שלי הייתה נכונה כי במשך כל הערב לא ראיתי לא אותו ולא את חבריו אבל נהנתי מהמסיבה.

חזרנו לפנות בוקר וישבנו ודיברנו, אני, מלי, וסאל על כל מיני דברים שהתרחשו במסיבה ובכלל על ביה"ס שהתחיל לפני יומיים וסיכמנו בקצרה שבנתיים ממש כיף בבי"ס.

למחרת קמנו בערך ב-12 (כן, די מוקדם) והחלטנו ללכת לנחל, הלכנו לשם ובילינו שם כמעט את כל היום, שחינו, השתזפנו ובילינו עם החברה מביה"ס, לאחר מכן בערב נפגשנו כל החברה מהישוב ועוד חברה מהשכבה שבאו לבקר ודיברנו ודיברנו ודיברנו.

לאחר מכן חזרנו לביה"ס והתחיל שבוע די נחמד!!

הייתי כל כך שמחה לזכור על מה הקטע הזה..

לבד

מתגעגת אל המגע

אל היד המלטפת, נוגעת לא נוגעת

אל החיבוק העוטף אותי מאחור במפתיע

אל ההיסוס, הלחישה, המבוכה

אל הפרפרים בבטן שלא נותנים מנוח

אל המבט שאומר הכל