תהיות...
הזיכרונות הרעים גם הם חלק מאיתנו. בלעדיהם, איך נעריך את הטובים |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 1/2008
אנשים קפואים
מזיזה את כפות הרגליים, את הבוהן ואז מוסיפה את כל שאר האצבעות. קפואות. בקושי זזות. כל תנועה מעבירה כאב חד לכל השאר. הקור מטפס לאט לאט במעלה הרגל. תוקףאת הברך וממשיך לעלות כמו חץ. מגיע לבטן ותוקף אותה מכל הכיוונים. הבטן מתכווצת, מנסה להקטין את עצמה, לחמם את עצמה, אך לאחר דקה עוד גל קור תוקף אותה. קופצת מצד לצד, מנסה לחמם את עצמי, מנסה לחמם את מחשבותיי, אף כפות הרגליים עדיין קפואות. יושבת מקפולת בפינת התחנה, במקום שבו הרוח לא תיגע בי. אך הרוח מגיעה מהפתחים שלמטה, הרוח מגיעה ולא עוזבת. משלחת את האוויר הקר בי, בכל איבריי. ואיני יודעת כבר לאן לברוח. מפליגה במחשבתי ליום קיץ חם, השמש קופחת על כתפיי שכבר קיבלו את צבען הזהוב שמביא איתו כל קיץ. האף מנוקד כולו נמשים עדינים, מתחבא מתחת לכובע מצחיה בצבע צהוב. עיגולי זיעה מתחבאים בקפלי החולצה ופי צמא למים. וכבר לא קר יותר. נמצאת במקום חם. במקום של שמש וחום. מסביבי אנשין קפואים. בחורה עם מעיל ארוך, מתחתיו חצאית ורגליים מכוסות גרביונים דקים, שערה אסוף בסיכה בצורת פרח ופנינים מעטרים את צווארה ואוזניה, מקפצת מצד לצד ומנסה להתחמם בזמן שהיא מדברת באנגלית עם בחור שמנמן שעטוף בכמה שכבות. גם פנייה מנוקדות נמשים של חום וקיץ. על רצפת התחנה יושבת בחורה צעירה שהגיעה זה עתה, מדברת בטלפון ומתלוננת על הקור. מדליקה סיגריה ובו בזמן מתעטפת בכובע צמר ובכפפות. ממעבר החצייה שממול מגיע בחור צעיר ומסתכל על הסובבים. מאוטו פורד ישן, שבו נוהג בחור צעיר חובש כיפה, יורדת צעירה בעלת קיטבג גדול. חציאתה מגיעה לרצפה, היא אומרת שלום והדגל שממוקם בחלון האוטו נוסע הרחק מאיתנו. וכך אנחנו עומדים בכפור, כל אחד מנסה להתחמם בדרכו שלו. ואכל אחד מאיתנו בעולמו שלו. עולם של קיץ ושל שמש. של נמשים ורצון למים. אין רוח עזה. אין קור. חם ונעים לכולנו. בורחים מהמציאות למקות טוב יותר.
| |
| כינוי:
תוהה
בת: 35
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
