תהיות... הזיכרונות הרעים גם הם חלק מאיתנו. בלעדיהם, איך נעריך את הטובים |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
פברואר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
| 2/2008
עם שבור במציאות ירוקה קשה לי לדעת שאתה נמצא במציאות כה קשה לראות את החיילים השבורים שמספרים על כל מה שקורה ולחשוב עליך לחשב שגם אתה חי את המציאות הירוקה חי את היריות והריצות ואתה מספר כשקשה ואתה מדבר על ההתלבטויות אבל איני יודעת האם אתה אומר הכל איני יודעת איך אתה באמת מרגיש אני רוצה להאמין שהכל טוב אבל איך במציאות שכזו
עם שבור כל הילדים גדלים במתקפה, בהתגוננות מפני ירי כלשהו כנערים מגינים על משפחותיהם וכמבוגרים הם שבורים מכל מה שראו מכל מה ששמעו מכל מה שעשו או לא עשו עם שבור שמחייך כל הזמן וצוחק בגלל שאין כבר דמעות הן ייבשו ןהדרך היחידה שאנו מצליחים להתמודד איתה היא הבריחה למקום שטוב בו למקום שחם בו
האם זה טוב או שמה זה רע
אני כבר לא יודעת אני רק רוצה לדעת שלך טוב וכשלא אתה אומר
רוצה שכל זה ייגמר
| |
| כינוי:
תוהה בת: 35
|