שמתי לב שבזמן האחרון השירים שמושמעים ברדיו הם שירים עצובים, בלדות.. אנחנו במעיין דאון רוחני של כל האומה. ואני כתושבת הצפון לא מבינה מדוע. כן אנחנו במלחמה. וכן נהרגים כל יום אנשים. וכל פעם שאני רואה תמונה של חייל מחייך ומאחוריה מסתתר סיפור על חייל אמיץ הדמעות זולגות. וכל יום אני הולכת לישון וקמה עם קולות של הפצצות משני הכיוונים. אז המציאות לא רגועה כמו שהיא הייתה לפני שבועיים. אבל זו המדינה שלנו, תמיד מסוכן לסוע באוטובוסים..ולהסתובב באזור א' ו-ב'.. הפעם זה קצת התרחב..
אבל המוזיקה היא מרכיב מהותי בחיינו..ואם גם היא תשדר לנו עצב ועגמומיות..מי יחייך ברחוב?
המלחמה הזו קטעה לי הרבה דברים.....אבל הביאה הרבה דברים חדשים.
לאחר מספר ימים שרובם היו מוקדשים לכלום או שום דבר... הגיעה הגאולה ובמנות גדולות.
עכשו במקום להגיד- אין לי מה לעשות..אני אומרת-אבל אני לא יודעת לאן ללכת..
בגלל שאננו מהצפון- אנחנו נחשבים מקרה נצרך של המדינה..אז מאגנים לנו עשרות פעילויות וקייטנות למינהן. בנוסף לזה. בגלל המצב החבר'ה מחו"ל לא עולים אלינו צפונה ואנחנו אמורים לסוע לדרום ביחד איתם.. אבל כאן באה ההפתעה הגדולה.. החבר'ה השניים מחו"ל לא מגיעים בכלל..אז אנחנו טסים אליהם. וכל זה בהתראה של שבוע?
אז עכשיו אני משחקת ג'לינג במה שאני עושה.. והחודש הקרוב הולך להיות מעניין ביותר.
במקום לשבת בחוסר מעש אני מפעילה את עצמי..אני עורכת סרטים ותמונות שלא עשיתי בכל השנה.. והיום החלטתי שבא לי ללמוד שיר על גיטרה.. אבא נרתם לעזרתי..אבל גיליתי שאחרי 2-3 שנים שלא ניגנתי זה מכאיב באצבעות.. אז אני מתקדמת לאט לאט ומי יודע אולי אני באמת אצליח לנגן אותו מתישהו...
יש לי עוד הרבה מה לכתוב..
אבל אני צריכה קצת מנוחה..
עד הפעם הבאה..
שיהיה לכם שבוע נפלא :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
