מסע בכתבלמרות הכל...המסע עדיין ממשיך |
| 1/2014
ניחומו של כוס ויסקי יום שישי. הוא יום מיוחד במינו, הרבה אנשים משנים את הרגלי ההתנהגות שלהם, האופוריה גדלה מתמיד והנפש מוכנה למנוחה או לבילוי.
משום מה, בשנה שנתיים האחרונות, אבד לו הקסם מבחינתי, לפחות של הבילוי בשישי: הבנאליות. מרגיש שאין לאן לצאת, אין איפה לבלות. אפילו אם אשתדל, אחזור חלילה לאותו סוג בילוי קדום שמאסתי בו כבר.
מזגתי לעצמי כוס של ויסקי, אולי שינחם קצת את הרגע הזה. אבל יש לו תפקיד מכריע, והוא מתפצל לשתי אוצפיות: 1. לגרום לי להתעייף וללכת לישון. 2.לדרבן אותי לצאת כל עוד נפשי בי.
כשאני מסתכל על השעון, ברגע זה, אני אשקר לעצמי אם הנחמה הזאת תתחלף לדירבון...אולי זה רק אני שלא לקחתי על עצמי את המשימה לשנות משהו, אולי זה בגלל המומנטום הדפוק שלי.
| |
|