סיפורים

אני אפילו לא יודעת מה לכתוב,

איך זה שמכל מבט בעולם אתה יוצא מניאק, ולמרות הכל, אני מרגישה אשמה. אולי כי גרמתי לך לחשוב, כי אני באה באמת, כי אמצע הלילה, וכי לא משנה לי שאתה במיטה כבר, כי אני מוכנה לעשות לך נעים בגב, ולהרדים אותך ככה, כי אין לי גבולות? כי כשאתה מנסה, אני מפסיקה הכל, אז אני אשמה. נכון? כי אני באתי, ואמצע הלילה, ולמה חשבתי שאני באה.

מישהי שמכירה אותי פחות מחודש אמרה לי היום כמה אני תמימה בעינייה, ושזה מתוק.

זה מחליא אותי.

לא יכולתי, הלוואי ויכולתי להסביר לך. אני רק רוצה אותך, כל הזמן, כ-ל ה-ז-מ-ן. באמת. אבל לא ככה איש, לא ככה. אני לא יכולה לבוא אלייך ב2 בלילה, לראות אותך מעוך במיטה, לשתות את התה שלי, לשבת לידך ולהעביר את היד שלי הלוך ושוב על הגב שלך, עד שאתה תוריד לי אותה ללמטה.

בחיים לא נגעתי במישהו, אתה לא יודע את זה, אבל זה נכון. וככה? מה, לרדת לך? לעשות לך ביד? מה?

איך אני יכולה?

אז אתה מעביר את היד שלך עליי, מחפש איפה לגעת, מכניס את האצבעות לתוך השרוול של החולצה, ונוגע בי ברגל, רק מלטף, על המכנס, בעדינות בעדינות. ואתה הכי נעים לי בעולם, ואז גם בצוואר, ואני רק רוצה לעצום עיניים ולתת לך לגעת איפה שרק תרצה. אני מרגישה את עצמי נרטבת, הלב שלי דופק במהירות שיא, והגוף שלי מריץ רעידות אחת לחצי שניה.

אתה מבין שנלחצתי, ואתה מנסה לתקן, אז אתה לוקח את היד שלי ושם אותה על החזה שלך, ואני ממשיכה עם התנועות, סתם בעדינות, יד עוברת, עם הציפורניים, הלוך ושוב, וזה הכי נעים שבעולם.

ואני לא יכולה, ואני אומרת לך שבוא נקום, בבקשה, נשב בסלון, נשתה קפה ביחד. ואתה לא רוצה לקום. אז אני אומרת שאני הולכת, מה אני כבר יכולה לומר. אתה צובט לי את הלב ואין לך מושג.

אני צריכה שתנשק אותי, שתסתכל לי לתוך העיניים הרבה לפני שאתה נוגע בי. אני צריכה שתרצה אותי, לא כי בא לך שמישהי תרד לך. וכל כך בא לי לצרוח עלייך, איזה מניאק נהיית, איך אתה יכול להתנהג אליי ככה, מכל האנשים בעולם, אליי. חשבתי שאני הכי לא כמו כולן בעולם בשבילך. אתה דואג להזכיר את זה אחת לכמה שעות. ועדיין, מה נראה לך? באמת נראה לך שזה מה שהיה קורה?

ועכשיו,

אתה לא אומר יותר מדי. אתה כועס. כאילו יש לך זכות, אבל אתה כן. ואתה אומר שאתה לא, שזה יותר גרוע.

הלוואי ויכולתי להסביר לך.

זו אני אשמה אבל, כל הטעויות שלי. הרי בכל הלילות האלו שאנחנו מדברים, רק מדברים, ואמרתי לך כבר אלפי פעמים כמה אני רוצה להרגיש אותך, שתהיה בתוכי, שתיגע בי, שתרגיש אותי, איפה הייתי שמה את הלשון שלי עלייך, ואיפה בדיוק אני רוצה לגעת. ואנחנו משחקים את המשחק הזה בטלפון כבר שנה. יותר. וכשזה נהיה תכלס פתאום אני מתקפלת. אז כאילו מותר לך לכעוס, בנקודה כלשהי. והמוח שלי מתכווץ שוב מכאבים, וכל הגוף שלי מוטרד, ואני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר יותר.

אם אני אגיד לך, מה אני מרגישה כשאתה נוגע בי, אני אאבד אותך לתמיד.