| 2/2006
 כוכבים ופסים
שקט בבית. השעה נהיית מאוחרת, וצריך עוד מעט ללכת לישון, כי מחר יום חדש, ובו ראיון עבודה על הבוקר. אבל הזנחתי את בלוגי הדל קצת יותר מדי, אז בכל זאת אכתוב דבר או שניים.
לא הייתי קורא לעצמי מומחה לפוליטיקה אמריקאית, או אפילו להיסטוריה אמריקאית, למרות שיש ברשותי ידע נרחב בשני הנושאים. האמריקאים הם עם טיפש ורגשני, כאומה, וככאלה עשו לא מעט טעויות פטאליות אך גם מעשים ראויים להערצה.
מה שמגדיר את האמריקאים הוא בדרך כלל מה שהם לא, וזה מובן, בהיותם כור היתוך ענק של מהגרים. בתחילת דרכם הם שאפו לבדל את עצמם מהבריטים הקולוניאליסטים. במהלך המאה ה-19 ואל תוך המאה ה-20 הם סגרו את עצמם לחלוטין מיתר העולם בכוונה תחילה, מתוך אמונה שאין שום דבר מעניין או חשוב מחוץ לגבולות ארה"ב (עד היום הרבה מאוד אמריקאים מאמינים בכך בלב שלם), והדבר שהוציא אותם מאותו הסגר מרצון הוא מלחמת העולם הראשונה, שגם אליה היה צריך הנשיא וודרו וילסון לגרור אותם בכוח. אחר כך הם לא היו קומוניסטים, ואז לא נאצים, ואח"כ שוב לא קומוניסטים, עד סוף שנות ה-80. היום הם לא אירופאים, ובעיקר לא טרוריזם-איסלמי-קיצוני, מה שמסתדר לנו יופי.
בסיס אחד לדמוקרטיה האמריקאית הוא שחובתו של השלטון לנהוג בעם כהלכה, מפני שחובתו של העם להפיל את השלטון אם לא יעשה כן. מאזן הכוחות הזה שמר על הדמוקרטיה האמריקאית (שיש בה לא מעט חסרונות פילוסופיים, אבל נעזוב את זה) במשך מעל 200 שנה, גם כאשר נשיאים נרצחו ומלחמת אזרחים עקובה מדם קרעה את האוכלוסיה לשניים וגבתה מחיר של מיליוני קורבנות. חייבים להוריד את הכובע בפני יציבות השלטון האמריקאית. כל 4 שנים בחירות לנשיא, כמו שעון. באמצע הכהונה ישנן בחירות לקונגרס ולסנאט, אז יכול העם להביע את דעתו על הנשיא.
בסיס נוסף שתומך באותה דמוקרטיה הוא החוקה. אותו מסמך עתיק, שחובר על ידי האבות המייסדים של האומה, נלמד ונחקר באדיקות שרואים בדרך כלל רק בישיבות במאה שערים. שופטים מפרשים את הנאמר בחוקה כדי למצוא רמזים לרוח כוונת המחברים בנושאים אקטואליים ולפעמים ההצמדות לאותה חוקה היא מגוחכת ("מה היו האבות המייסדים אומרים בנוגע לPhishing?"). וישנם גם התיקונים לחוקה. אלה הם העדכונים שנוספו ברבות השנים לחוקה, ומסדירים זכויות בסיסיות של האזרחים, כדי שהממשל לא יוכל לנגוס בחופש שכה חיוני לדמוקרטיה. אחרי הכל, הפרנויה היא אבן פינה בהלך הרוח האמריקאי, מה שמסביר לא מעט סרטים וסדרות.
החופש הוא חרב פיפיות. מצד אחד הוא מאפשר לאנשים הגונים ושומרי חוק להנות מהחיים ומכל מנעמיהם, ומצד שני הוא כלי שרת בידם של רשעים וחורשי מזימות, כגון אותם טרוריסטים שפלים ונבזים שנכנסו לארה"ב, למדו בה טיסה, וריסקו את ארבעת המטוסים באותו יום נוראי בספטמבר 2001. הטרור נשען על מעט החופש שיש לפעיליו, אותו חופש שניתן לכלל האוכלוסיה. זה המקרה אצלנו וזה המקרה באירופה, אמריקה, וגם באסיה. אין כל ספק שצמצום החופש הוא כלי יעיל במלחמה נגד הטרור.
נשיא ארה"ב הנוכחי, ג'ורג' W בוש הבן, אחד הנשיאים היותר גרועים שההיסטוריה זוכרת, נישא על גלי הפרנויה והתדהמה של הציבור האמריקאי אחרי 11/9 והגיע עד עירק ואפגניסטן. הצבא האמריקאי שקוע עד צוואר בשתי מדינות אלה כדי להיות בשר תותחים לארגוני טרור, שרק הולכים ומתחזקים לנוכח הכאוס הפוליטי, והאבדות מגיעות לאלפים. וכעת מתפרסם שהממשל האמריקאי, אותו ממשל שחובתו לנהוג בציבור כהלכה, מפר את החופש המובטח לאזרחים באותה חוקה ובאותם תיקונים קדושים, והכל בשם המלחמה בטרור והשמירה על הדמוקרטיה: הממשל מעוניין לצותת לכל אזרח, היכן ומתי שירצה, ללא צו שופט. ישנו כאן פרדוקס חמור ביותר: על מנת לשמור על החופש והדמוקרטיה, יש לצמצם את החופש והדמוקרטיה. מה השלב הבא? כדי להפיץ את החופש והדמוקרטיה יש לבטל אותם לגמרי? המלחמה בטרור היא מטרה חשובה, אך לא יעלה על הדעת שהטרור יכתיב את רמת החופש שהאזרחים זוכים לה, כי באותו רגע הטרור ניצח. צידו השני של אותו מטבע הוא הפשרה, אותו ויתור על קצת חופש כדי לזכות בקצת בטחון, כמו אותה בדיקה בטחונית בכניסה לכל מקום, המוכרת לנו הישראלים כל כך טוב.
הסכמה לבדיקה בטחונית, לאפשר לזר מוחלט לחטט בתיק או בתא המטען שלנו, היא ויתור קטן. איבוד חופש הפרטיות הוא צעד מסוכן מאוד במדרון החלקלק שמוביל לכיוון משטר צבאי ודיקטטורה. אזרחי ארה"ב, לתשומת לבכם. אזרחי ישראל, אנחנו הבאים בתור.
- לגוגל (<- פלינדרום): אתם באמת אחלה, חבר'ה. אבל הקטע עם הגרסא החדשה של תוכנת החיפוש השולחנית שלכם, זה שאתם מעתיקים קבצים שלי לשרת שלכם, זה לא לעניין. לא מתאים לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
