דרך עיניים ירוקותחייך! מחר יהיה גרוע יותר... |
| 1/2007
 עתניאל, יחיאל ומה שביניהם
האלבום הראשון של נורה ג'ונס (נדמה לי שהיא הוציאה עוד אחד) מתנגן ברקע. בלדות ג'אזיות בטעם של פעם, וכשקר בחוץ, זה תמיד נחמד לחזור למשהו ישן שעדיין מצליח לחמם את הלב.
חבר הכנסת עתניאל שנלר, לשעבר איש מועצת יש"ע וחבר בקדימה, הוא לא מהאנשים שאני רוחש להם יותר מדי כבוד והערצה. עם זאת, חבר הכנסת זכה אצלי לנקודת זכות, מהסוג שאני לא שוכח.
חה"כ שנלר הציע הצעת חוק שתהפוך כל אזרח במדינה לתורם איברים באופן אוטומטי, אלא אם יביע את התנגדותו מפורשות. כבר כתבתי כאן בעבר (26/3/2006) על הנושא, והבעתי תדהמה על כך שרק 4% מהישראלים מוכנים לתרום את איבריהם בצורה אקטיבית. כששמעתי על הצעת החוק החדשה, ועל המבצע הקרוב של אגודת "אדי" לעידוד חתימות על כרטיסי תרומת איברים, אורו עיניי וחשבתי לרגע ששנת בחירות שוב הגיעה. אך עוד בטרם הספקתי להעלות חיוך על דל שפתיי, ראיתי את הכתבה הזו , ובה הד"ר יחיאל בר-אילן, רופא בבי"ח מאיר ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א, טוען שהצעת החוק החדשה היא מרחיקת לכת מדי. הוא לא מבטל את הצורך בחוק ואינו פוסל את יעילותו, נהפוך הוא. הוא מודה שקיימת מצוקה ומחסור חמור בתורמי איברים, אך מציע להכניס את אפשרות תרומת האיברים לטופס אותו יכול כיום למלא "חולה הנוטה למות" כהוראות מוקדמות למצב בו יהיה סופני וחסר יכולת לתקשר עם סביבתו. זו הצעה נחמדה, אבל לא ממש פרקטית.
תרומת איברים באה לעיתים מאנשים שכלל לא העלו על דעתם שמותם קרוב. נפגעי תאונות, התקפי לב ושבץ, כל אלה אינם יכולים לנצל את הצעתו של ד"ר בר-אילן, מכיוון שאינם "נוטים למות". אנשים אינם רוצים לחשוב על מותם שלהם, ולכן לא מתכוננים למאורע טראומטי כזה, ואז זה כבר מאוחר מדי.
החיוך חזר אל שפתיי לבסוף, כאשר ראיתי כתבה אחרת על גידול משמעותי במספר החותמים על כרטיס תורם איברים, גידול שכמעט הכפיל את אחוז התורמים בקרב האוכלוסיה. החיוך קצת ירד כשראיתי את המספרים הקשים: 1123 ישראלים המטלטלים בין חיים ומוות, נאחזים בתקווה בציפורניים, מייחלים לבואו של תורם מאי-שם, בעל איבר תואם לגופם. מייחלים אפילו למותו של תורם, שייתן להם חיים חדשים. הכל, כדי לראות שוב, כדי לנשום שוב, כדי לחיות. לפעמים מייחלים עד מוות.
- לחברות הסלולר: החל מאתמול, הצבת אנטנה סלולרית טעונה אישור של המשרד להגנת הסביבה. לא עוד אנטנות מוחבאות בתחפושת של עמוד חשמל תמים או בדירה שכורה, שלושה מטר ממיטות של ילדים. רק שתדעו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
