דרך עיניים ירוקותחייך! מחר יהיה גרוע יותר... |
| 2/2007
 בגימלים
הבית ריק מאדם, ואין מוזיקה. יקירתי בעבודה, ואני בחופשת מחלה. השפעת תפסה אותי, ותפסה אותי חזק הפעם. שיעולים, עיטושים, סחרחורות, וכנראה שגם הדלקת באוזן חזרה כשלא שמתי לב. למזלי, לרפואה המודרנית יש תרופה לכל סימפטום, ואני חי על כדורים כרגע. לא חשבתי שמגפת השפעת חמורה כל כך עד שהרופא רשם לי טמיפלו - אותה תרופה שממשלות אוגרות כדי להתכונן להתפרצות שפעת העופות. כנראה שבאמת לא לוקחים צ'אנסים.
האמת היא שהסימפטומים כבר הולכים ונחלשים (השיא היה ברביעי שעבר) וכרגע אני מבלה את זמני בבית כמו ילד שמחכה למחלה כדי לראות את קישקשתא, מיסטר קשטן ודודלי. כמובן שהיום יש לי 300 ערוצים בבית, ולמרבה האירוניה הרבה פחות מה לראות. אבל בשביל זה יש אינטרנט, וסדרות אמריקאיות חמות מהתנור (והמשתפים יבינו), וסרטים שהורדתי כי רציתי לראות ואף פעם לא מצאתי את הזמן בשבילם (קינג קונג אחלה סרט, אבל ארוווווווך....)
בשיא המחלה הייתי חלש מדי כדי לשבת יותר מחמש דקות בלי שהראש יצנח חזרה לכרית, אבל עכשיו אני כבר קם ומסתובב, ובשאיפה מחר או מחרתיים אני חוזר לשגרה ולעבודה. מנסיון העבר אני צריך להמנע ממאמץ לשבועיים-שלושה, אבל נראה לי שאני אחזור לעשות כושר ולרכב על האופניים החדשים די מהר. אני חייב קצת פעילות, אחרת אני אשתגע.
בקיצור, אני כרגע מתבשל במיץ של עצמי (ובעוד כל מיני נוזלי גוף שהשתיקה יפה להם), ומחכה לחזור לשגרה, רק כדי שאוכל לחזור ולחלום על כמה ימי מנוחה בבית...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
