דרך עיניים ירוקותחייך! מחר יהיה גרוע יותר... |
| 5/2007
 מעגל החיים
הפסקול של "שר הטבעות" מדהים. יצירה ניאו-קלאסית שבנויה ממש כמו הסיפור עצמו. אם מוצארט היה חי היום הוא היה ג'ון ויליאמס או האוורד שור. וגם אניה לא רעה.
הפוסטים שלי נהיים תכופים פחות ופחות, פועל יוצא של כמות הזמן הפנוי שיש לי. בינתיים החיים משתנים סביבי ואני נאלץ לעדכן עם מה שאני זוכר.
סבתא שלי נפטרה לפני כמעט חודש. בפסח היא היתה בת 90, וכנראה שהיא הרגישה שהיא ניצחה במשחק והגיע הזמן להניח את הקוביות וללכת. הדוד שלי לקח אותה לבית קפה, שם ישבו שעה ארוכה והיא סיפרה דברים על עצמה שמעולם לא סיפרה לאף אחד. אחרי שבוע היא חלתה בדלקת ריאות והתאשפזה בבי"ח. בצהרי יום חמישי, אחרי שראתה את שלושת ילדיה סביב מיטתה, מתה בשנתה בשלווה. הלוואי על כולנו.
במשך שנים אמרנו עליה שהיא המקור לבדיחה על הפולניה שתמצית חייה הוא "חולה, חולה, חולה, חולה, אלמנה". תמיד אמרנו עליה שהיא אמנם זקנה, אבל תקבור את כולנו. בסוף אנחנו קברנו אותה.
אתמול חזרנו לבית הקברות, לגילוי המצבה. חתיכת שיש מלבנית גדולה מעל בור בעומק מטר וחצי, שבו מוטל מה שנשאר מאישה. על חתיכת השיש כתוב שמה, שם הוריה, 1917-2007, ואמא שלי גם הוסיפה 'לזכר בני משפחתה שנספו בשואה הי"ד'. אדם חי חיים שלמים, רואה את העולם משתנה לנגד עיניו, וככה זה נגמר.
אני חייב לציין שחוץ מהדוד שלי שהיה מאוד קשור אליה, לא היו שם הרבה אנשים בוכים. ההרגשה תמיד היתה שהיא היתה אשה לא-בריאה, וזה רק עניין של זמן, ולכולם הוקל כשהיא מצאה שלוות עולמים בנסיבות כאלה. מאז האירוע המוחי שעברה לפני 6 שנים היא כבר לא היתה אותו דבר, וכנראה שהגיע זמנה והיא פשוט ויתרה.
יהי זכרה ברוך.
מן העבר השני של מעגל החיים, אהובתי נמצאת בשבוע ה-10 להריונה. היא סובלת מבחילות וכאבי בטן, תוצאה של שינויים הורמונליים נורמליים. מאז העדכון האחרון עברנו את האולטראסאונד הראשון, שהראה כתם קטן ופועם בגודל 17.3 מ"מ, שמתחיל לפתח גפיים. סיפרנו כבר כמעט לכולם (להורים שלי סיפרנו רק אחרי השבעה) וכולם מאוד שמחו. במעגל המכרים שלנו אנחנו הראשונים שעושים את הצעד הזה אל השלב הבא בחיים, וזה קצת מפחיד. מצד שני אנחנו נרגשים ומצפים לכל בדיקה אצל הגניקולוג. בינתיים, טפו טפו, הכל בסדר.
אני עומד לסיים את הפרוייקט שאני לוקח בו חלק. העתיד התעסוקתי שלי קצת לא ברור כרגע... אבל זה נושא לפוסט אחר.
לאחר התייעצויות ובדיקות, החלטנו ל' ואנוכי לשנות את יעד הטיול - מהודו לנפאל. בשבת שעברה נסעתי לנהריה כדי לשבת עם ל' ולתכנן, ושנינו סופרים את הימים עד לשעת השי"ן: 12/9/07, 22:35. כמו שזה נראה כרגע, נתחיל בעמק קטמאנדו, משם לפוקארה, טרק של 10 ימים לכיוון מוקטינאת והכפר ג'ומסום, לרגלי הרי האנאפורנה, חזרה לקטמאנדו והצטרפות לטיול קבוצתי של 8 ימים לתוך טיבט. סה"כ כמעט 4 שבועות, ואם זה היה תלוי בי היינו מרחיבים את הטיול לחודשיים לפחות. יש כרטיסים לדלהי ($475 עם רויאל ג'ורדניאן) ועכשיו צריך עוד כרטיסים בקו דלהי-קטמאנדו. בינתיים קנינו את התנ"ך ונשארו לנו עוד כמה דברים לסדר: אשרת כניסה לטיבט, חיסונים, ציוד הכרחי, וכו'. אני כבר התחלתי לפנטז על הנופים של רכס האנאפורנה והמקדשים של להאסה... רק מלכתוב על זה בא לי החשק לעזוב הכל ולנסוע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
