דרך עיניים ירוקותחייך! מחר יהיה גרוע יותר... |
| 11/2007
 זכויות הרוצח
סוזאן וגה, שכבר הצהרתי על אהבתי הלא-מותנית אליה, שרה ברמקולים של המחשב את Anniversary, השיר האחרון מתוך אלבומה החדש. השיר נכתב בספטמבר 2002, שנה אחרי, ומתאר את הלך הרוח המהורהר ששלט בניו-יורק גם לאחר חודשים ארוכים.
עוד יום זכרון ליצחק רבין בא והלך. שוב התמלאה הכיכר, שוב נישאו אותם נאומים והושמעו אותם שירים. השנה היה מוקד הזכרון דווקא ברוצח ובמשפחתו החדשה. צירוף המקרים הקוסמי הביא לכך שהילד נולד שבוע אחרי יום הזכרון העברי וברית המילה נערכה בין כותלי בית הכלא דווקא בתאריך 4 בנובמבר.
אין ספק שיגאל עמיר הוא רוצח מתועב מהסוג הגרוע ביותר. הוא אינו עוד מתנקש בעבור בצע כסף, ולא רוצח בשגגה או מתוך זעם רגעי. הרצח היה אקט פוליטי, מתוכנן היטב, מבוצע בקפדנות, והרוצח לא הביע חרטה על מעשיו עד היום, וסביר להניח שגם לא יביע בעתיד. אם יש אדם במדינת ישראל שרוב האוכלוסיה מוכנה להוציא להורג, זהו יגאל עמיר. אישית אני מתנגד לעונש מוות, ושמח על כך שמדינת ישראל בחרה את צידו הנאור של הצדק, אבל לא הייתי מקים קול צעקה אם היו מרעים את תנאיו של עמיר.
ועדיין, עם כל הקושי שבדבר, יגאל עמיר הוא אדם, ואפילו אזרח ישראלי. בתור שכזה יש לו זכויות מסוימות שאין לשלול ממנו, לפחות לא כל עוד רוצחים נוספים הכלואים בארץ נהנים מאותן זכויות. רוב אותם רוצחים כלואים אינם מהווים סכנה לציבור הישראלי מאחורי כתלי בית הסוהר, ועמיר שונה מהם בכך שהוא פצצה פוליטית מהלכת, מה שמצדיק (עד גבול מסוים) את עמדתו הנוקשה של השב"כ לבודד את עמיר. מצד שני, אסור למנוע ממנו את זכויותיו הבסיסיות ביותר, כמו חתונה והבאת ילדים לעולם, ואני מצדד בבית המשפט שעמד בפרץ הפופוליסטי של העתירות השונות כנגד אישור דברים כאלה.
אני לא זוכר דוגמא נוספת של אדם במדינה שכל כך הרבה גורמים בפוליטיקה ובתקשורת התחרו ביניהם על "מי מתעב אותו יותר". התחרות מגיעה לשפל בכל פעם מחדש, ורגשות גוברים על עקרונות דמוקרטיים או נייטרליות עיתונאית בכל פעם. כמובן שמדובר באנשים, וכאלה שחוו טראומה נוראית עם רצח רבין, אבל ההתלהמות היא חסרת תקנה.
אם יגאל עמיר אינו רוצח מן השורה, הכנסת יכולה לחוקק חוק ספציפי המגדיר אותו כמיוחד ולשלול ממנו זכויות בסיסיות נוסף לחופש התנועה. מצד שני, אני בספק אם חוק כזה יעמוד במבחן בג"ץ.
- ליגאל ולריסה: שלא תטעו... מתנה לברית לא תראו ממני. אתם יודעים מה? אולי כרטיסי טיסה לכל המשפחה בכיוון אחד לקונגו, עלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
