|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות!
לאחר חודשים ארוכים של הריון, של בצקות ברגליים, של משקל כבד, של ריצות לשירותים כל שעה, של בעיטות ושיהוקים מתוך הבטן, הגענו לקו הגמר.
אהובתי הלכה ביום רביעי אל רופא הנשים שלה, והוא קבע שהקטנטונת לא התהפכה עדיין, ומכיוון ומדובר בשבוע 38, כנראה שאנחנו הולכים ישר לקיסרי. למחרת הגענו לבי"ח איכילוב, הידוע גם בכינויו "מרכז רפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי", אל מיון יולדות בבי"ח יולדות "ליס". חיברו את חמדתי למוניטור למשך חצי שעה, לאחר מכן שלחו אותנו לאולטראסאונד והערכת משקל, ולבסוף הרופא החליט שאין מקום לנסות היפוך, וחבל על כל יום. קבעו לנו תור לניתוח קיסרי לשישי בבוקר.
בשישי התייצבנו על הבוקר למוניטור נוסף, אחריו בדיקה קצרה אישרה שהעובר עדיין במצג עכוז (נשבע לכם שככה זה נקרא), ולאחר המתנה של כשעה במחלקת יולדות לקחו את זוגתי לתוך חדר הניתוח לצורך הרדמה. אותי לקחו למלתחות הצוות, נתנו לי מדי חדר ניתוח, כובע ניילון לשיער ומסכה לפנים, ונכנסתי לניתוח כדי לשבת לידה (הניתוח בוצע בהרדמה אפידורלית, משמע היא היתה בהכרה). עברו חמש דקות, ובשעה 11:00 בדיוק בקעה לאוויר העולם תינוקת קטנטנה, חמודה ויפהפיה, מפוחדת ובוכה. המיילדת עטפה אותה בשמיכה, הראתה אותה לאם המסוממת, ולקחה אותי יחד עם התינוקת אל מחוץ לחדר הניתוח, בעוד הרופאים עמלים לתפור את מה שהם קרעו.
המיילדת הושיבה אותי על כיסא בחדר בדיקות, הניחה עלי את היצור הקטן וההמום הזה, ועזבה אותנו לחצי שעה, שלי נדמו כמו שתי שניות. החזקתי את בתי בפעם הראשונה, ודמעות זלגו מעיני מרוב התרגשות. לחשתי לה שאני אבא שלה, ושאני אדאג לכל הצרכים שלה ואף פעם לא אתן למישהו לפגוע בה. היא הסתכלה אל תוך עיני במבט של מי שעכשיו עברה טראומה לא קלה, וחייכה.
אז תגידו שלום לתינוקת החדשה, יורשת העצר, דור העתיד:
אשתי היא עדיין אהובתי, אבל מעתה היא לא האישה היחידה בחיי...בכל מקרה, בזמן שאשתי שכבה בהתאוששות, הלכתי עם הקטנה למחלקת ילודים, שם עברה בדיקות ראשוניות על ידי רופא. מאוחר יותר אשתי עברה מהתאוששות למחלקת יולדות, ויכולתי לראות אותה. כמובן שאחרי ניתוח כזה יש כאבי תופת, אבל יפתי עומדת בזה בכבוד, ואני משתדל לעזור בכל דבר.
היום הגיעו לביקור המשפחה והחברים (אמרתי להם מראש שאין טעם להגיע ביום של הלידה, ובדיעבד צדקתי), וכולם טוענים שהיא דומה לי, אבל אני מבחין גם בדברים שהיא לקחה מאישתי. בינתיים התינוקת אוכלת, ישנה, עושה בחיתול, משהקת ומוציאה גזים בדיוק כמו שצריך, ואנחנו מתמוגגים מנחת בכל פעם שאנחנו איתה.
כרגע התינוקת מבלה את הלילה, וגם חלקים של היום, במחלקת ילודים, ולזוגתי יש פנאי לנוח ולהחלים. אנחנו עדיים לא קולטים את העובדה שאנחנו אבא ואמא, למרות שאנחנו רוצים ומשתדלים לטפל בקטנה כמיטב יכולתנו. אני מניח שהאסימון ייפול כשנביא אותה הביתה, אז נצטרך לטפל בה לבדנו, 24 שעות ביממה.
אז אחלו לה ולנו בהצלחה, ואני אמשיך לעדכן כשיהיה לי זמן. בינתיים אני אנצל את ההזדמנות ואלך לישון...
| |
סרט רץ
באוזניות אלבום ההופעה החיה של אהוד בנאי. הוא שר על סרט רץ, נוסטלגיה לימי ילדותו הרחוקים. כאן בבית הכל שקט, כיאות לשישי בצהריים. אנחנו מנצלים את השבועות האחרונים לפני הלידה כדי להנות מהשקט שלפני הסערה.
אהובתי נמצאת בתחילת החודש התשיעי להריונה. היא תופחת מיום ליום, ולעיתים נדמה לי שלצידי במיטה נמצאת נקבת לויתן, שאינה מסוגלת להתהפך בכוחות עצמה על גבה. ההורמונים מתחילים להראות סימנים של שינויים בהלך הרוח, ורגש הקינון האמהי צף ועולה על פני השטח. למזלי הטוב ההריון עובר בסדר גמור, התינוקת מתפתחת יפה, זזה ברחם בצורה טובה, משקלה קצת מעל הממוצע, ועד עכשיו, טפו טפו, אין בעיות. כשלא הייתי בארץ (ר' פסקה הבאה) יפתי היתה קצת חולה, אבל זה כנראה היה שילוב של געגועים וחוסר רצון לקחת תרופות. קיבלנו מבת-דודה קצת ציוד ועכשיו אנחנו עסוקים בלמצוא את היתר (צריך הרי להזמין חודש מראש...) והכנות פסיכולוגיות. השבוע סיירנו במחלקת יולדות של בי"ח ליס והתרשמנו מהמקום והתנאים. זה עוזר.
הטיול לנפאל וטיבט היה מדהים, בעיקר במובן שידידי ל' ואנוכי נדהמנו. זו החשיפה הראשונה שלנו ליופי המהמם ולעוני המחריד של העולם השלישי. לא לחינם זה נקרא כך, מפני שזהו עולם אחר, והמציאות בה אנו חיים היא היוצא-מן-הכלל. רוב העולם חי בצורה שונה מהותית.
לא אנסה לפרט על הטיול יותר מדי, אבל אסביר את מהלך הטיול. הגענו דרך עמאן לדלהי משם לקטמנדו. לאחר יום אחד בקטמנדו יצאנו עם קבוצה גדולה לטיול מאורגן של שבוע בטיבט, בנסיעה עד להאסה (Lhasa) ומשם טסנו בחזרה לקטמנדו. המשכנו לעיר פוקארה (Pokhara) ומשם יצאנו לטרק לכיוון ג'ומסום, שהיה חוויה טראומטית בעקבות גשמי מונסון אינסופיים, ולכן גם התקצר. חזרנו לפוקארה כדי לנוח, ומשם נסענו לשמורת הטבע צ'יטואן (Chitwan). אחרי יומיים של סיורי ספארי בחום אימים ולחות של 95% חזרנו לקטמנדו, שם טיילנו עוד יום וחצי, וחזרנו הביתה דרך דלהי ועמאן. מי שהיה בנפאל מבין בדיוק מה עשינו, ומי שלא יתקשה להבין בלי תמונות וסיפורים, אז באמת חבל להרחיב. מי שבאמת רוצה עוד פרטים יכול לשלוח לי אימייל.
חזרתי לארץ אחרי החגים, חזרתי לשגרה, והופס הנה השגרה הולכת לעזאזל בעוד כמה שבועות. לפחות הספקתי לעשות את הטיול של אחרי הצבא, גם אם בקטן. זה היה חשוב לי, ואני כל כך שמח שמצאתי אישה נפלאה שמבינה אותי ונותנת לי את החופש לעוף רחוק, גם כשלכאורה אני נוטש אותה. היא סומכת עלי ויודעת שאני אחזור אליה תמיד. לשמחתי הקשר בינינו רק הולך ומשתפר.
- לאתר Ynet: אין לי מושג עד כמה חלקכם בהישג הזה גדול, אבל תודה בכל אופן על ההשקעה הרבה.
| |
ובינתיים
רעש של שואב אבק תעשייתי ממלא את האוויר, בין מכונית למכונית שעוברת ליד תחנת הדלק. המגדלים של תל אביב נראים מרחוק, והתנועה של הבוקר צפופה כרגיל. החיים נמשכים.
נפתח בחדשות הטובות ביותר: תהיה לנו בת! סקירת המערכות המוקדמת (להבדיל מהמאוחרת, בעוד חודש ומשהו) הראתה לנו שהכל תקין, טפו טפו, ותהיה לנו בת בכורה בריאה ונורמלית. אחרי שתי נכדות, ההורים שלי די ציפו לנכד ראשון, אבל הם כמובן מקבלים את הבשורה באהבה רבה. החלבון העוברי גם הוא תקין, ולכן אין לנו צורך בבדיקת מי שפיר, לשמחתנו.
אני לא זוכר אם הזכרתי את זה כאן, אבל אני מעריץ שרוף של סוזאן וגה, ובתור שכזה אני חבר פעיל בפורום המעריצים המנוהל באתר שלה, פורום שנקרא Undertow (ע"ש אחד השירים מאלבומה הראשון). אחד הבונוסים הקטנים בפורום הזה הוא שלפעמים גם סוזאן בעצמה משתתפת בדיונים שמתקיימים שם, ואלה בד"כ דיונים בוגרים ורציניים. בונוס נוסף הוא שאחרי הופעות סוזאן נוהגת לפגוש עם חברי הפורום שהגיעו, בהתאם למצב העייפות שלה. יצא לי לפגוש אותה כשהיא הופיעה בת"א לפני 8 שנים... אחד הארועים המרגשים בחיים שלי.
סוזאן חגגה בשבוע שעבר 48 להיווסדה, והוציאה אלבום חדש, לאחר שש שנות שתיקה. האלבום החדש נקרא Beauty & Crime והוא מתעסק בעיקר בעיר ניו-יורק, בה גדלה ועדיין חיה סוזאן. ישנם שירים על זכרונותיה של סוזאן מניו-יורק של שנות ה70 וה80, וגם שירים על ניו-יורק של אחרי ניין אילבן. בין לבין ישנם גם שירים אישיים יותר.
בתור מעריץ אני כמובן אוהב את האלבום, ומכיר את מילות השירים כבר כמעט בע"פ. אבל אל תאמינו לי... תשמעו את האלבום ואז נדבר. מומלץ בחום.
- לח"כ גדעון סער: תודה על פעילותך הפרלמנטרית היעילה. יחד עם גלעד ארדן אתה מתגלה כחבר הכנסת הפעיל ביותר בעניינים הקרובים לליבי, למרות שאנחנו לא מסכימים על אידאולוגיות. המשך כך!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
