חושבת בתוך הקופסא

אתמול היה האירוויזיון.

כבר מספר שנים שאני צופה באירוויזיון באופן אדוק (אפילו שלב הנקודות) וזה בזכות סר טרי ווגן, שכבר שנים מלווה את השידור בערוץ הBBC בהערותיו הציניות והנהדרות. הוא יורד על האנגלית של המנחים (השנה מילת המיליון דולר הייתה amazing) ומשתף אותנו בצורך שלו למשקה כל הזמן. אני ממליצה לכולכם להתחיל לראות רק דרך BBC PRIME את התחרות. שעות של הנאה (3 בערך). הנאה דומה לזו הייתה לי בשנת 1998, כשראיתי עם הגרעין שלי את התחרות בלי הקול, ובמקום להקשיב דרך הטלביזיה הדלקנו רדיו על גל"צ, לשמוע את הספיישל של טל ברמן ורן תלם.

ולתחרות של השנה.

כל שנה מישהו עושה צחוק מהעבודה. השנה היו יותר מדי. הכי מופרעים היו הליטאים ששרו על כך שהם המנצחים של האירוויזיון (והזכירו לי את הpresidents בשירם "we're not gonna make it") והפינים, ששרו רוק כבד.

מה שהיה עוד יותר מטורף, זה שאלו שלא היו רציניים (אני מקווה) קיבלו את כל הנקודות ואלה ניצחו. מעניין מה יש לעמוס להגיד על זה.

יש לי שתי השערות למה הם ניצחו:

1. לאף אחד לא ממש אכפת יותר.

2. המנצחים עלו על הנסחה: פשוט יש להכניס את המילה "הללויה" ויש דוז-פואה.

מה אתם אומרים?