שפעת העופות בראי הדורות

עדיין לא ספרתי (ולא בלי סיבה) איך בחרנו בנק זרע ואיך בחרנו תורם, זה עוד יקרה. היום לא בא לי, מתחשק לי סיפור אחר.

אי שם בשלהי אפריל עשינו את ההפריה הראשונה. קדם לה מסע בין גינקולוגים שגם הוא עוד יסופר בגלל שיש לו משמעויות חברתיות, אבל יש גבול לכמה שאני יכולה להשמיץ (להלן) את הדרום בפוסט אחד. למרות שבעלומי היה לי מחזור נאצי, משהו התרכך בשנים האחרונות, התגמש. למעשה, המחזור שלי די ירד מהפסים בחודשים שקדמו להחלטה להתחיל, והמשמעות של השיבוש הזה, מעבר לאי-נוחות שבמחזור שמתקיף אותך כשאת לא מוכנה, היא שהביוץ הפך מאוד חמקמק. כל החוכמה בהזרעה היא לתפוס את הביוץ בביצים, ולכן הגינקולוג (ישתבח שמו) רשם לי איקקלומין (כדורים) שמסדר מחזור של 28 יום ופרגניל (זריקה) שנותן פקודה לביוץ. זה עובד ככה: את הכדורים לוקחים במשך חמישה ימים מהיום החמישי למחזור. ביום ה12 למחזור עושים אולטרא-סאונד לבדיקת גודל הזקיקים ואם הם משביעי רצון (סביב ה-23-25 מ"מ) לוקחים את הזריקה. 36 שעות אחר כך יש ביוץ גם אם העולם מת. הפרגניל הוא 'הדור הבא' של מה שקראו בדור הקודם כוריגון.

תרופות הדור הבא תמיד נחשבות כנעדרות תופעות לוואי. בכלל, על אף שמדובר בהורמונים כשרים השילוב הזה של איקקלומין ופרגניל נחשב לטיפול שאין לו תופעות לוואי (למעט עליה בסיכוי להריונות מרובי עוברים. אבל ביקום המקביל של עולם הפוריות זה כנראה לא נחשב תופעה לא רצויה), ובעיקר את האיקקלומין רופאים רושמים בלי ניד עפעף (בחורות דתיות, למשל, שיש להן מחזור קצר ויש חשש שהביוץ שלהן מתרחש לפני הטבילה במקוה מקבלות אותם מהרב שלהן). כמובן שבחיפוש מהיר ברשת עמירה שלפה מיד את סיפוריהן של הבחורות שהפכו לרוצחות סדרתיות בעקבות שימוש חד פעמי בשתי התרופות האלה ונלחצה בשמי. חוצמזה בשנים האחרונות קראנו, ביחד ולחוד, בזוועה על הטבעיות שבה גינקולוגים ומומחי פריון מפציצים את הנשים בהורמונים תוך התעלמות מהשפעותיהם, הלכאורה, מסוכנות והחלטנו, ביחד ולחוד, שכשנגיע לשם נסחט עד הסוף את לימון האסרטיביות שלנו, נרקע ברגליים ונדרוש לנסות כמה פעמים ביוץ טבעי לפני שנשקע קטטוניות למעגלי הקסמים ההורמונליים.  

כל זה היה נכון לימים שיכולתי לנחש מתי אני אמורה לקבל, אבל המצב השתנה. ראשית כבר ידעתי שהורמונים לא עושים עלי המון רושם ושהורמונים לייט לא יחרפנו אותי, וגם ידעתי שלתפוס את הביוץ הטבעי שלי זה כמו לנסות לתפוס את הסלמון במעלה הנהר בידיים חשופות. מה שעדיין לא ידעתי זה שגם להשיג באזור שלנו (אי שם בין קרית-גת לאשקלון) תור למעקב זקיקים משול לאותו משל. כי למרות שאת יכולה לקבל בכל יום בשבוע, שזה אומר שגם היום ה-12 של המחזור יכול לצאת בכל יום בשבוע, ובנוסף יכול גם להיות שתצטרכי לחזור על הבדיקה הזו יום או יומיים לאחר מכן, ב'מכבי' בקרית-גת עושים מעקב (!) זקיקים רק ביום רביעי (!!). ב'מכבי' סאשקלון עושים את זה שלוש פעמים בשבוע (!!!), בחלק מהימים זה אחרי הצהריים. ב'מכבי' בבאר-שבע 'עושים זקיקים' (ככה במקור) חמישה ימים בשבוע בין 8:00 ל-10:00 בלי לקבוע תור.

כך שמקרית-גת דרומה המושג 'מעקב זקיקים' מקבל משמעות חדשה. זו לא עוד המערכת הרפואית שעוקבת לך אחרי הזקיקים, זו את שעוקבת אחרי המערכת הרפואית מתי היא 'עושה זקיקים'. במקומות טיפה יותר תרבותיים (ירושלים ות"א למשל) שבתות ויום כיפור הם הימים היחידים שבהן שובתים שרותי הפוריות. עם משרה קצת יותר סטנדרטית משלי אפשר עוד איכשהו לחיות עם זה, אבל השילוב בין שיטת המעקב הזו לבין העבודה שלי יכול לגדל שערות לבנות גם על טחורים של תרנגולי שאנטי מחוסנים. העבודה שלי מתרחשת בשעות לא קבועות בימים לא קבועים שלא אני קובעת ואין שום אפשרות לשנות. גם אין לי מחליפים חוץ מהבוס שלי. ואם לא די בזה אז יש  גם אירועים שנכנסים בלי התרעה מוקדמת. לפעמים באשמת המארגנים, לפעמים באשמת האנשים המוכשרים שמזינים את מערכת השעות, לפעמים באשמת הבוס שלי ולפעמים אפילו באשמתי. כך שיש פה איזה עניין של אי-וודאות שמקשט את היומיום שלי והופך כמעט כל קביעה אחרת לסוג של המלצה.

אבל אי שם בשלהי אפריל, היום ה-12 של המחזור יצא ביום ראשון והצלחתי להשיג תור באשקלון. עמירה נמלטה מזרועות התמנון הבינלאומי שמעסיק אותה והצטרפה אלי (רק בגלל שזו היתה פעם ראשונה, אחר כך כבר עשיתי את זה לבד). הבדיקה הזו היא כאמור אולטרא-סאונד ועושים אותו וואגינלי, זה קצת לא נעים וקצת כואב אבל לא יותר מזה. הטכנאי/ית בודקת את שתי החצוצרות, מחפשת זקיקים ומודדת את גדלם. עם התוצאות מתקשרים לרופא ואם יש לפחות זקיק אחד שגדלו משביע רצון מקבלים אור ירוק לזריקה של הפרגניל.

את הפרגניל, אגב, מפיקים משתן של נשים הרות (חי נפשי) וצריך להזריק אותו לשריר. אם את מפקירה את גופך לחסדי אחות קופת חולים זה יהיה בישבן ואם את רוצה לדקור את עצמך לבד זה יהיה בירך. עכשיו, בקורס חובשות הזרקנו לעצמנו כמה פעמים בירך, אבל זה היה מזמן ומכיוון שכבר היינו בקופ"ח החלטתי (גם בשביל להרגיע את עמירה) לגשת לאחות לרענון. מכיוון שלא הצלחתי לתפוס את הגינקולוג יצאנו בינתיים לטיול בחוצות אשקלון (אל תגידו בגת). בסופו של דבר חזרנו לאחות קצת לפני 19:00 שזה לפני שתפסנו את הגינקולוג ולקחנו את הזריקה בכל זאת.

בדרך הביתה עמירה הצליחה לתפוס את הגינקולוג. הוא אכן היה מרוצה מהזקיק שלי ומזה שהזרקתי ופקד עלי להגיע ביום ג' ב-8:00 לאסף הרופא שם, בבנק הזרע, חיכו לנו במימן נוזלי 8 מבחנות עם הנוזל הנבחר. חיכה לנו גם יום מסמר שיער.