שפעת העופות בראי הדורות

ביום חמישי שעבר עשינו סופסוף את המעשה הבוגר והאחראי, אחרי כמעט שנה של הדחקות והגהות. הלכנו לעורכת הדין שלנו וחתמנו על הסכם לחיים משותפים. הסכם זה מונה שמונה עמודים, הראשון מתוכם הוא הצהרתי, האחרון עוסק בחלוקת הרכוש במקרה של פרידה. כל היתר עוסקים בהורות המשותפת, גם זה כמובן במקרה של פרידה, כי בשאר הזמן אנחנו מסוגלות להגיע להסכמה בלי התערבות שלטונות החוק. כל העיסוק בחוזה הזה, על ניסוחיו המשפטיים ואפשרות הפרידה הגלומה בו, היה כרוך בסבל לא מבוטל. אבל אחרי שעשינו את זה אני מתקשה להבין איך סטרייטים סבירים ורציונליים מתחתנים בלי זה.

במישור הסמלי טיפלתי זמן רב קודם לכן וביתר קלות. את טבעות, כאמור, קניתי ביום של הניסיון הראשון להביא שמוליק. הן היו אמורות להגיע שלושה שבועות לאחר מכן, אבל אחרי שבועיים, כמה שעות אחרי שקבלתי את המחזור המרושע התקשרו מהחנות להגיד שהטבעות הגיעו. היה בזה משהו סמלי (קצת) ומנחם (הרבה). בלילה בבית ירדתי על ברכי, שאלתי את עמירה בפעם המיליון אם היא רוצה להתחתן איתי וכשהיא ענתה שכן הוצאתי את הטבעות מהכיס וביד רועדת ענדתי לה. בשארית הלילה התחבקנו ובכינו עד-דלא-ידע כדי לקום למחרת בבוקר עם שיר חדש בלב. הקצבנו לעצמנו יום אחד דכאון אחרי כשלון, אי אפשר יותר מזה אם רוצים לשמור על שפיות.

מה שעדיין לא עשינו זו מסיבה. תכננו לעשות את זה בסוף הקיץ בחצר שלנו וראו זה פלא, דצמבר כבר בעיצומו ומסיבה טרם עשינו. הזמן הולך ואוזל ואנחנו מסתמנות כפארשיות בלתי סוציאליות בעליל. אני מניחה שזה הזמן להתחיל לרקום תוכניות חלופיות, כשבמקביל צריך לחשוב גם איך ומתי מפגישים את ההורים. ולא דברנו עוד על המשפחות המורחבות (אצלה הכוונה בעיקר לסבים ולסבתות כי לבד מאח אחד יש לה גם דודה אחת, דוד אחד ובת-דודה אחת. אצלי הכוונה לעדר יחמורים מצד אבא וכל באי מנזר השתקנים מצד אמא) שיחכו כנראה, בסבלנות לבריתה (אם לא לזה ששמוליק תסיים את הקולג').

 אוף

צריך לעשות מסיבה

(אולי בנר שמיני?)

עוד משהו על אחריות הורית

לכבוד פרוץ השבוע ה-30 התחלנו להתעניין בעגלות, יותר התעניינות אקדמאית מאשר גישה מעשית. אפילו שתי אהבלות כמונו מבינות שללכת להתפעל מהמבחר שמציגה החנות של שילב באשקלון זה לא באמת סקר שוק. חוצמזה, אני כמעט מתקדמת בפינוי הארון שדורש פינוי בחדרה העתידי של שמוליק ובסידור החדר בכלל (שהיה עד עכשיו החדר של המחשב והבלאגן).

הדבר הכי קרוב שעשינו ללהתכונן ללידה (חוץ מסיור בחדר לידה שגם אליו הלכנו בלי להכין שיעורי בית) זה לקנות כמה שיותר ספרי ילדים שאנחנו אוהבות (היום קניתי עוד שניים). זה ממילא בשבילנו ואין סיכוי שזה יעשה עין הרע לתינוקת.