אני אשתדל כבר לגמור עם חובות העבר כי הווה, מתברר, דרמטי לא פחות. השארנו את העבר ביום המטורף הזה שבו הרצנו את עצמנו כנגד כל הסיכויים אל עבר המבחנה הנכספת. מכיוון שהימים שבאו בעקבותיו כללו המון שעות עבודה ומעט מאוד שעות שינה הזמן עבר די מהר ולא השאיר יותר מדי פנאי למאמץ המודע לא לחשוב על זה, לא לקוות, להנמיך ציפיות. אף על פי כן, באחד הערבים, שבוע אחרי אותו הנס גיליתי דם על התחתונית. לא אמרתי כלום לעמירה כי לא התחשק לי לבעאס אותה, אבל באמצע הלילה התעוררתי עם בחילה, חייכתי לעצמי כי החלטתי שזה סימן טוב וחזרתי לישון. בימים הבאים התחילו גם לעקצץ לי הציצים אבל עדיין לא בדיוק ידעתי למה ליחס את זה.
היום ה-14 שבו אם אני לא מקבלת אני אמורה לעשות בדיקת דם היה יום שני בשבוע שנפל בול על שבועות החג. בשבת התפצלנו כל אחת אל ההורים שלה ואת המועד חגגנו בקן, ניקינו ובישלנו בערב החג, התקלחנו (כמה אפשר להספיק בימי שישי וערבי חג בקיץ) ונכנסנו למיטה. עכשיו, תסלחו לי, אני אקמץ פרטים המלוכלכים (אבל כפי שתראו נשאר מספיק לכלוך) ואשאיר את הרוב לדמיונכם (אני מקוה שהוא יעמוד בזה). אך כדי לעזור לכם, ולו במעט, אציין שאנחנו זוג די צעיר ובאותם הימים, למשל, טרם מלאה אפילו שנה להיכרותנו. מה שקרה זמן לא רב אחרי שנכנסנו למיטה היה שמצאנו את עצמנו בשלולית קטנה של דם. היה רק דבר אחד שיכולתי לעשות כדי להפיג את חומצת האכזבה שעלתה לנו בגרונות ובצינור הדמעות, פקדתי על עמירה להמשיך לעשות את מה שהיא עשתה קודם, רק ביתר שאת. התוצאות לא אחרו לבוא, עכשיו כבר השפרצנו דם על הקירות. זה לפחות הצחיק אותנו, הפקק השתחרר טיפה והצלחנו לגרור את עצמנו לעבר המקרר שם הטבענו את יגוננו בבירה [1] ושוקולד.
החג עבר וגם יום שלישי אבל למרות הדימום שאין לטעות בו ביום ראשון, עדיין לא הייתי במחזור. לכן הלכתי ביום רביעי לעשות את הבדיקת דם, לא כי קיוויתי אלא כי רציתי כבר לקבל סופית ורשמית בכדי שאפשר יהיה להתחיל שוב לספור כדי להתחיל הכל מהתחלה. ועדיין לא קבלתי, וגם לא לא קבלתי. בערב הייתי באיזשהו אירוע שהגישו סושי [2], אכלתי, בטח שאכלתי. התוצאות של הבדיקה הגיעו ביום חמישי אבל לא הבנו מה הן אומרות בדיוק. בבדיקה שעשיתי חודש קודם התשובה היתה מאוד ברורה- נגטיב. הפעם הופיע שם 81.1 סולידי. אני הייתי ביום של התרוצצויות ושלחתי את עמירה לתור ברשת אחרי פשר הפרמטר. מה שהיא העלתה בחכתה [3] היה שתוצאה שגבוהה פי מאה משמעותה הריון ולכן המסקנה המתבקת היא שאני לא. הדה-מורליזציה נמשכה. למעשה, העלינו אותה מאז לרמה של אמנות ואנחנו שוקלות להשכיר את שירותנו
ביום שישי נסענו לתל-אביב לרגל לימודי. מהדרך התקשרתי למרפאה של רזיאל, שיעשה משהו. אני גם לא בהריון וגם לא מקבלת ואי אפשר ככה להמשיך לשום מקום. ציפיתי לשמוע את קולה של אחת מהמזכירות שתעביר את השיחה ואני אמתין בסבלנות על הקו אבל ענה לי רזיאל בעצמו, כמובן שלא זיהיתי את קולו והתבלבלתי לגמרי. לבסוף עמדתי על הפאדיחה והתחלתי להסביר בגימגום אינטליגנטי מה המצב, הקראתי לו מפתק קטן שכתבתי את תוצאות הבדיקה. את בהריון, אמר הרזיאל.
פאוזה, אה, פאוזה. אני מפגינה רטוריקה ואינטליגנציה בו זמנית. הריון, אה. אז מה עושים עכשיו? אני ממשיכה במפגן של תבונה ותושיה. עמירה מזגזגת בין הנתיבים. שמישהו יזרים לי דם לאונה הימנית. אולי יש בית קפה בשינקין שמגיש סלט ירוק עשיר באיי.קיו.? אוויר.
ובכן, מבזק. ביום ראשון עשיתי עוד בדיקת דם. הערכים קפצו בערך פי עשר. הדימום הראשון היה כנראה תוצאה של ההשרשה של ההריון ברחם (יש חיה כזאת). השני, אלוהים יודע. קראתי אחר כך שלפעמים מופיע דימום בזמן שאמור להיות מחזור גם בהריון תקין. שבועיים אחר כך באולטראסאונד ראינו דופק. שבוע אחר כך שוב דימום (בדיעבד, כנראה שוב על הזמן של המחזור), באותו יום ארזתי תיק קטן עם תחתונים חולצות, מכנסיים, מברשות שיניים וכהנה, לי ולעמירה, והנחתי אחר כבוד בבגאז' של האוטו הירוק. שיהיה. עד היום לא היה צורך באמת (אבל פעם אחת לקחתי השתמשתי במכנסיים ששמתי שם וכבר לא נסגרו עלי), היום אנחנו עדיין לא מכינות תיק אמיתי לא בגלל שאנחנו עצלניות, אנחנו פשוט לא רוצות להלחיץ את שמוליק.
[1] אלכוהול אסור באיסור חמור בזמן ההריון
[2] דגים שלא הומתו בטמפרטורות רבות (בישול, טיגון, אפיה) אסורים באיסור חמור בזמן ההריון. כמו כן סושי צמחוני מאחר שגולגל על אותם משטחים ונחתך באותם כלים שנגעו בדג האסור
[3] אחר כך העלינו השערה ששוב מדובר באתרים ורופאים שחושבים סטרייט. הפרימיטיבים, עד שהם מגלים שהם באיחור ועד שהם הולכים לרופא לקבל הפניה עוברים איזה שבועיים שלושה ועד אז באמת יכולים להתחולל ניסים ונפלאות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
